הקטל הגואה בכבישים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני. האזנתי לחברת הכנסת וולדיגר. מי ששומעת אותה מדברת על מתמודדות ומתמודדי הנפש יכלה להתרשם שמדובר באיזו נפש רחומה, שבאמת רוצה להושיט יד לחלש, לשונה ולדאוג לזכויותיו. אבל ילד בן שמונה, ילד בן שמונה, שכל חטאו שנולד נקבה וחש את עצמו זכר, זה כל חטאו; לא הלך להמיר אף אחד, לא הלך לעשות מזה הפגנה, לא הלך לעשות מזה אידיאולוגיה, לא הוא, לא הוריו, לא סביבתו – אף אחד. רצה לחיות את החיים הפרטיים הקטנים שלו, להיות מוגן.

מה עשתה חברת הכנסת מיכל וולדיגר? הוציאה והוקיעה – הוקיעה אותו, את ההורים שלו, את העיקרון, את המגדר, את הפרוגרסיביות, את מי לא? על הגב של ילד בן שמונה. אין מעשה נבלה מטונף מזה. אין מעשה נבלה מכוער יותר מהדבר הזה – לעמוד בראש חוצות, ללכת לתקשורת, לארגן הפגנות נגד חיים של ילד בן שמונה, חיים פרטיים ממדרגה ראשונה.

בסוף בסוף אנחנו מתחלקות ומתחלקים בכנסת הזאת בין אנשים שמאמינות ומאמינים בשוויון בין בנות ובני האדם באשר הם, כי בצלם ברא אותם אלוהים, לבין מי שלא מוכנים לקבל את העיקרון של שוויון בין בנות ובני אדם. הם לא סתם לא פועלים בעדו; הם לא מוכנים לקבל אותו בכלל כעיקרון – לא שוויון לנשים, לא שוויון לקהילה הגאה, לא שוויון למי שלא יהודי במדינת ישראל.

בהרבה מהמוסדות של חברי הכנסת פה לא מוכנים לקבל סתם אנשים שנולדו ומוצאם ממדינות אחרות, יהודים. לא מוכנים להכיר ביהודים שהרבנות לא מכירה בהם. העיקר – לא שוויון. יש שווה לפי מה שהם קובעים שהוא שווה, ויש מי שהם יקבעו כמה הוא שווה, אם בכלל. והדבר הזה התגלם בצורה המכוערת והאלימה ביותר על גבו של ילד בן שמונה. על גבו של ילד בן שמונה.

רק לסיום הנושא הזה, אני אגיד, אנחנו נלחמות ונלחמים על שוויון במדינת ישראל. זה מה שהבטחנו לעצמנו במגילת העצמאות שלנו: מדינה לעם היהודי, בית לעם היהודי עם שוויון זכויות מדיני וחברתי גמור. אנחנו נלחמות ונלחמים על האמת שלנו, על המדינה שלנו, על החברה שלנו, שלא תיכון בלי שיהיה פה שוויון אמיתי כמו שצריך להיות.

חבר הכנסת יעקב אשר, לפני 27 שנים נהרג בני רן בתאונת דרכים – את המשפט הזה כתב לי לכבוד התשובה הזאת היום אבי נאור, יושב-ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הבאתי את מכתבו.

חבר הכנסת אשר, לפני 27 שנים נהרג בני רן בתאונת דרכים.

מאז אני פועל למיגור הנגע הזה, פעילות שבה אני מאמין בכל לב. זאת לא פעילות של הנצחה; זאת פעילות שלוקחת דוגמה מהצלחותיהן של מדינות אחרות, ומטרתה להגיע לשיעור ההצלחה של הטובות במדינות העולם.

לפני שבעה חודשים הייתה לי זכות למנות את אבי נאור, שהקדיש את חייו – –

– – שהקדיש את חייו למאבק בתאונות הדרכים. אין איש בישראל שאסף יותר ידע ממנו בתחום הזה. הוא עשה את זה על חשבון זמנו, על חשבון כספו ומתוך עמקי נשמתו. לפני שבעה חודשים מיניתי אותו אחרי שנתיים – אגב, צריך להגיד את זה – שנתיים שלא היה יושב-ראש. ממשלות קודמות לא מינו יושב-ראש לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים; שנה וחצי לא היה מנכ"ל. היה מינוי בפועל, אבל לא היה מנכ"ל ממונה. מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הייתה ריקה מאדם. היו שם שני חברות וחברים, ואני מיניתי את כולה באנשי ונשות מקצוע מהמעלה הראשונה.

שבעה חודשים מאז שמיניתי אותו לתפקיד, והוא וועדת האיתור מינו את המנכ"ל, ד"ר ארז קיטה, שגם הוא הגיע מהתמחות בתחום הזה.

הם הגישו לי את התוכנית שלשמחתי ולגאוותי אישרנו אתמול בממשלה, תוכנית חמש שנתית שמטרתה להוריד בחמש שנים – ולא בעשר, חד-משמעית, משום שכל יום שעובר קובע, ואי-אפשר לחכות – מטרתה היא להפחית בתוך חמש שנים ב-50% את מספר הנפגעות והנפגעים בתאונות הדרכים ולהביא את ישראל לאותו מקום שבו נמצאות שאר המדינות הדמוקרטיות המפותחות בעולם המערבי.

היום, אחרי כל השנים האלה של ממשלות קודמות, אנחנו במצב שיש בישראל כפול ממספר הנפגעות והנפגעים בעולם המערבי. כפול. אין השנה בישראל יותר תאונות ויותר נפגעים, ברוך השם. ברוך השם. גם לא פחות, לצערי הרב, עדיין, עדיין, אבל זה כפול ממה שיש במדינות אחרות בעולם המערבי, וישראל לא יכולה להרשות לעצמה את זה.

ולכן הוגשה התוכנית הזאת, והיא באה עם מימון לפיילוט, משום שכרגע, לצערי – אדוני ודאי שותף לצער שלי בעניין הזה – אנחנו לא יכולות להעביר תקציב במצב הנוכחי. אבל כן גייסנו, גירדנו אספנו ואיגמנו 80 מיליון שקלים לפיילוט שיתחיל עכשיו ומייד, בשיטה שאותה הביאו בתוכנית החדשה הזאת.

זה מותר.

אני מבינה ששקר זה האמת החדשה בצד הזה של המליאה, אבל זה סתם, אלה מילים שאתה אומר, מילים מילים מילים. הסיבה שחלף כחודש ממתי שהוצגה לי התוכנית ואני הצגתי אותה לציבור יחד עם אבי נאור וארז קיטה, הסיבה שעבר חודש מאז עד שהיא הגיעה לאישור הממשלה, היא בדיוק בגלל שהיו ישיבות עם האוצר ונעשה מאמץ אדיר לגייס תקציב לפיילוט. רק כשהשגנו את הכסף הזה הבאנו את זה לאישור הממשלה. לא רציתי להביא את התוכנית לאישור הממשלה בלי שיש לה איזשהו תקציב כדי להתחיל את העבודה. זאת בדיוק הסיבה, אם אתה כל כך מתעניין בלוחות הזמנים.

אגב שקרים, הייתי במשך השנה האחרונה בחמש ישיבות בוועדת הכלכלה בנושא בטיחות בדרכים, שכן, אכן אתה צודק, יושב-ראש ועדת הכלכלה אכן קיים – זה נושא שמאוד מאוד קרוב לליבו, כשם שהוא קרוב לליבי וכשם שהוא קרוב לליבה של מנכ"לית משרד התחבורה, שגם היא, לצערי, נמנית עם המשפחה הענקית והעצובה הזאת, משפחת השכול מתאונות הדרכים. הייתי בכל כך הרבה ישיבות, כאמור, חמש ישיבות בוועדת הכלכלה שעסקו בנושא בטיחות בדרכים, ואני עניתי שם תמיד על כל שאלותיו ופניותיו של יושב-ראש הוועדה, וגם של חברות וחברי הוועדה האחרים.

אני גם רוצה להודות לחבר הכנסת טופורובסקי, שהצליח להביא תקציב ישר בתחילת הקדנציה הזאת שאפשר לנו לפעול למען החלפת גדרות ההפרדה שהיו מסוכנות לאופנועים, מהלך שעשינו אותו ועוד הרחבנו אותו והוספנו עליו כסף, נוסף ע לדברים נוספים שעשינו, כמו למשל השקעה של 2 מיליארד שקל בתקציב אחזקה ושדרוג בטיחותי, בשונה מהנתונים שאינני זוכרת אותם אבל השגויים שנתת פה על הדוכן. מוקדי סיכון, מוקדי סיכון יצאו השנה לביצוע אחרי שנתיים של הזנחה מוחלטת, ואכן, לי יש מאבק מול האוצר להמשיך ולתקצב. ככל שזה היה תלוי בי, הם היו מתוקצבים כבר כולם בשנה הקרובה. צר לי שייקח זמן עד שנעביר בממשלה הבאה את תקציב 2023, ושם הם ייכללו.

אבל אני באמת יכולה להכביר פה עוד כל מיני דברים, וחשוב לי להתייחס גם לפרויקט האישי שלך, שאכן, כמו שציינת, בצדק, שמחתי להעביר יחד איתך את הצעת החוק שלך להסדרת הרישום של הכלים הקלים המכונים "מיקרו-מוביליטי". הסיבה, חבר הכנסת אשר, שלקח זמן עד – אגב, כשפרסמנו, פרסמנו כבר תקנות להערות הציבור. יש 21 יום להערות הציבור, ואין שום מניעה שוועדת הכלכלה תתכנס ממש אחרי החגים ותאשר את התקנות האלה והן תיכנסנה לתוקף, כי צריך גם – – –

נראה לי שאין שום מניעה, כאמור.

אבל אני רוצה להגיד בכל זאת, אני בכל זאת רוצה להתייחס למציאות, כי בסוף יש מציאות. חוץ מכל דברי הבלע והשקרים יש גם מציאות, ובמציאות, בשביל לגרום למשהו כזה לקרות, צריך לעשות עבודה יחד עם הרשויות המקומיות, יחד עם חברות הכלים הקלים השיתופיים, יחד עם המשטרה והמשרד לביטחון פנים, יחד עם השלטון המקומי כולו, לעשות משהו בשביל שהוא באמת יקרה ולא יהיה בבחינת הצהרה. ואתה צודק, אני מודה באשמה, אני מאוד רציתי לסיים את זה לפני הבחירות האלה, כדי לא להשאיר את זה תלוי באוויר למקרה שחס וחלילה לא יודעת מה יקרה. אכן, אתה צודק, אני מודה באשמה, לא רציתי להשאיר את זה פתוח, רציתי לוודא שאנחנו מספיקות להסדיר את התחום הזה.

אבל צריך להגיד עוד משהו, יעקב אשר: הצעד של הרישום שאנחנו מביאות עכשיו בתקנות הוא הצעד הרביעי והאחרון בהסדרה הזאת, כי אנחנו כבר השקענו 2 מיליארד שקל בשבילי אופניים, פלוס הכסף שמושקע באופנידן ובמטרופן – 2 מיליארד שקל בחומש לעומת 180 מיליון שקל שהושקעו בשלוש השנים לפניי. אחר כך, הצעד השני שלנו היה לקבוע עבירות חדשות על כל הכלים האלה וקנסות בצידן, שכבר עברו בוועדת הכלכלה, ולדעתי אדוני פה אפילו ישב בראש הישיבה – –

– – הישיבות הרבות שעסקו בזה, סליחה ותודה. הצעד הבא היה לתת את הסמכות לפקחי ופקחיות העיריות לאכוף את העבירות האלה. רק בסוף באנו ואמרנו: עכשיו אתם מחויבים, תהיו ברישום – רק אחרי שהסדרנו את כל התשתית, גם הפיזית וגם החוקית, בשביל לייצר את זה, ככה שאיך לומר?

מישהו קבע את הסדר הזה בצורה אחראית, בצורה מקצועית, בשיקול דעת.

לא זו בלבד שלא גררנו רגליים – הבאנו תוצאות, ותוצאות מלאות.

עכשיו, אני רוצה להגיד לסיום, כי אנחנו בכל זאת לא נהיה כאן כל הלילה – לא, עוד לפני הסיום אני רוצה להגיד: כביש 90, אחד הכבישים המסוכנים ביותר במדינה, יחד עם שר האוצר הבאנו תקציב של 300 מיליון שקל כאן ועכשיו, שכבר יצא המכרז, ולדעתי כבר זכו בו. 20 קילומטר מתוך הכביש הזה כבר יוצאים לתכנון וביצוע תכף ומייד. אנחנו התחייבנו, על כל 120 הקילומטרים מצומת הערבה לצומת קטורה, שישודרגו לארבעה נתיבים עם הפרדה, עם תאורה, אבל בינתיים, חבר הכנסת אשר, שאני מבינה שאתה לא פנוי בדיוק – –

– – אבל בינתיים – באותו יום שהודענו הן פורסמו להערות הציבור.

אבל בכל מקרה, בינתיים בכביש 90 אנחנו עשינו, בראשותו של אבי נאור, שעשה צוות בין-משרדי במהירות באמת מעוררת השתאות, בין-משרדי ובין-גופי, תוכנית שהשקענו עוד 110 מיליון שקלים, שבינתיים עד שיסללו את כל ה-120 – כי אי-אפשר לעשות את כל ה-120 בבת אחת – יש תוכנית למפרצי חניה, לנתיבי עקיפה, לתאורה חלקית, למצלמות שתהיינה, כל מה שמותר באכיפה אבל גם מה שלא – למדידה ולהכוונת התנהגות, ומשאבים נוספים לאכיפת יתר בכביש 90, ככה שנעשים כל הזמן דברים בעניין הבטיחות בדרכים.

אבל בוא נזכיר פה קודם כול לאזרחיות ואזרחי ישראל שהדבר החשוב מס' אחת כדי שבאמת לא להיקלע לתאונות זה לא לגעת בפלאפון בזמן הנהיגה, והדבר מס' אחת אחת שבאמת יחסוך לנו תאונות דרכים הוא לעבור מכלי הרכב הפרטי שלנו לתחבורה ציבורית. אנחנו יודעות ויודעים עד כמה מי שבאמת מעורבות הם כלים כבדים מסוג רכב פרטי עם הולכות והולכי רגל, שהם הפגיעות והפגיעים ביותר, וכלים קלים. אנחנו יודעות שככל שנוריד יותר כלים פרטיים מהכביש ונעבור לתחבורה הציבורית, כך אנחנו נחסוך חיים, ואנחנו נלחמות ונלחמים על הבטיחות ועל החיים.

בשביל שהתחבורה הציבורית תהיה יעילה ותוכל לקחת למשל צעירות וצעירים בקווי לילה, כדי שהם יוכלו לצאת לבלות ולשתות כשהם באים מהצבא למשל בסוף השבוע, והם יוכלו לשתות ולא יצטרכו לנהוג ולא יצטרכו להעמיד אחד מהם להיות זה שלא יכול לשתות ולבלות, אנחנו צריכות להפעיל את קווי הלילה האלה. וקווי הלילה האלה לדוגמה צריכים לפעול כל סוף השבוע, משום שאנחנו לא יכולות להגביל את החיילות והחיילים שלנו לבלות רק בלילה בין חמישי לשישי ולא בלילה בין שישי לשבת, למשל. וכדי שהציבור שלנו תוכל באמת לסמוך על זה שיש לה איך להגיע והיא לא צריכה להחזיק רכב פרטי, אז היא צריכה לדעת שיש לו או לה איך להגיע למשפחה שלה גם בשבת ובסוף השבוע ולא רק באמצע השבוע. אז כן, אדוני, בשביל לחסוך חיים – ואנחנו נלחמות ונלחמים ביחד, מבחינתי, על החיים ועל הבטיחות – אנחנו חייבות וחייבים לבנות כאן מערכת של תחבורה ציבורית איכותית, אמינה, טובה, שפועלת בכל עת, כי אני לא רוצה לחשוף את החיילות והחיילים שלנו בסוף השבוע לסיכונים שנובעים מזה שהם צריכים לנהוג. הדבר הזה ראוי שייפתר, ויפה שעה אחת קודם.

יש לנו עכשיו בממשלה הזאת חלון הזדמנויות היסטורי להעביר את הדבר הזה. היסטורי. רוב בעם יש לנו שנים אין-ספור. אגב, שותפים לרוב הזה חובשות וחובשי כיפות רבים מהרבה צבעים וסוגים, ואני מכירה רבות ורבים שגרים ביהודה ושומרון, חובשי כיפות, שאומרים לי: אילו הייתה לנו תחבורה ציבורית בשבת היינו נוסעים בה, כי היום אנחנו תקועות ותקועים. לכן אנחנו חייבות להשתמש ברוב הזה, שבא במקרה – וכאן באמת בסוג של מקרה – ברוב נדיר בממשלה עצמה. כל מה שלא דורש חקיקה, אפשר לעשות עכשיו, וזאת חובתנו לעשות עכשיו. חובתנו לעשות עכשיו, לא לבזבז את החלון ההיסטורי הזה, ולהציל הרבה מאוד חיים. תודה רבה, אדוני.