הקטל הגואה בכבישים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בטרם אגיע לנושא הדיון – גברתי סגנית יושב-ראש הכנסת חברת הכנסת מואטי, זה קצת מפריע לי. אני אשמח שתקשיבי לי.

אני אשמח.

לפני שאני אגיע לנושא הדיון, או יותר נכון ליושבת-ראש המפלגה, אני אדבר קודם כול אל חבר אחר במפלגה, שהוא יושב-ראש ועדת חוקה. הוא עמד פה לפני חצי שעה, אדוני היושב-ראש, ותינה באוזני הח"כים שהיו כאן איך יכול להיות שיושב-ראש ועדת חוקה לשעבר עובר על החוק כשהוא אומר – לא נוהג לפי החוק.

בערך. אז אני אגיד לך מה אני אומר ואחר כך תגיד לי אם זה נכון, מה שאתה אמרת. אז אני רק רוצה לצטט לך שמוסדות החינוך המוכר שאינו רשמי שאינם שייכים לרשתות הגדולות מתוקצבים לפי סעיף 9 בתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ג, שבו נכתב: "השתתפות המדינה בתקציביהם תהיה בשיעור 75% מתקציבי שעות הלימוד של מוסד חינוך רשמי דומה", בגלל שהם לומדים פחות ליבה. זאת הייתה ההסכמה.

רגע. כל בקשתנו הייתה והיא כיום שה-75% האלה – אני לא למדתי ליבה, אבל 75%, הם יוצאים 44%, הם לא 75%.

אותו דבר במוסדות הפטור, אדוני יושב-ראש ועדת חוקה. כדאי שתקרא את החוק. מוסדות הפטור מתוקצבים 55% – –

– – כי למדו פחות. כן, אתה דיברת על זה. אמרת: איך הוא בא ואומר – – –

אז תבקש אחר כך.

לא, אבל יש לי עוד נושא. אבל אני רוצה רק לומר ליושב-ראש ועדת החוקה.

אנחנו מבקשים את עזרת יושב-ראש ועדת החוקה שהמדינה והאוצר ישלמו לפי החוק שקיים כרגע. אתם רוצים לשנות? תשנו מה שאתם רוצים. כרגע זה החוק. תשלמו ואל תגנבו את המשכורות של המורות שלנו, זה הכול.

אל תסדר לי את הרשתות. תדאג להם ל-60 מיליון שקל מהתקציב של זה.

טוב, אדוני היושב-ראש. אם אתה תוכל לאפס לי את זה מעכשיו, אני אשמח.

אני ביקשתי את הדיון הזה, גברתי השרה – אדוני שר הבריאות, שתהיה בריא. אני ביקשתי את הדיון הזה, גברתי השרה, כדי לדון בדברים האמיתיים, לא במסיבות העיתונאים הלא-אמיתיות.

אני אתחיל בציטוט מעיתון גלובס, שכתב רק אתמול, ואני מצטט: בתום עוד סוף שבוע מדמם בכבישים, הושקה תוכנית חומש לבטיחות בדרכים – מזל טוב – רק לאחר שהיינו עדים למספר תאונות קשות בארץ. אלא שהתוכנית הזאת, מדובר בה לכל היותר בכותרות שמותירות יותר מדי שאלות פתוחות. אני מצטט, ולא מיתד נאמן. לאחר סוף שבוע מדמם בכבישים, בבוקר יום ראשון הטלפון זמזם ועל הצג הודעה המבשרת על חשיפת תוכנית החומש הלאומית לבטיחות בדרכים. התוכנית עצמה, למותר לציין, לא פורסמה לציבור ולא פורטו מקורותיה התקציביים, בסך מיליארד שקל לכל שנה במשך חמש שנים – נגיע לזה תכף – זאת, למעט אמירה של שרת התחבורה מרב מיכאלי שלפיה היא תדון בנושא עם משרד האוצר כדי שכבר השנה, אם יסכים שר האוצר, יוסטו תקציבים כדי שיוכלו להתחיל את התוכנית וכי היא תכתוב הצעת מחליטים לממשלה. אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים בזמן של בחירות. יש ממשלה – אין כל כך ממשלה, אין כנסת, אין שום דבר.

גם עיתוי הפרסום – אומר אותו כתב מכובד בגלובס – במהלך תקופת הבחירות ולאחר סוף שבוע מדמם והצגתה החפוזה מעלים לכל הפחות תמיהות. ואני אוסיף ואומר שמישהו כנראה ידע שהולכים לדון את הדיון הזה שאני ביקשתי כאן במליאת הכנסת, וביום ראשון בבוקר, במהירות, בלי הכנה מוקדמת, הוציאו לאור את תוכנית החומש – לא אפויה, לא ברורה, לא נגישה ואפילו לא מתוקצבת.

אז בואו נלך לעובדות. שרת התחבורה נכנסה למשרד כשעל המדף עדיין – זה ציטוט – הייתה תוכנית לאומית מוכנה שעבדו עליה כל גורמי המקצוע בקדנציה האחרונה, אדוני היושב-ראש; בקדנציה האחרונה, כשהייתם ביחד איתנו בממשלה, עבדו על זה כל גורמי המקצוע וכל משרדי הממשלה, אבל השרה העדיפה להמתין שנה ולהגיש עכשיו, ביום ראשון האחרון, דקה לפני הבחירות, תוכנית חדשה, שהעקרונות בה – אומר אותו כתב – מזכירים חלק גדול מהתוכנית ששכבה על המדף, ואני הוספתי את האבק. התוכנית מציבה יעד של הורדת מספר ההרוגים והנפגעים בתאונות הדרכים ל-50% בתוך חמש שנים, ובתוכנית הקודמת – ופה יש שינוי מדהים – שהייתה על המדף, היה מדובר על הורדה של 50% בעשר שנים. כל הכבוד. רק מה שחסר בתוכנית זה הפירוט של יעדי הביניים. כשבונים תוכנית חומש יש יעדי ביניים – לכמה רוצים להגיע שנה אחר כך, לכמה שנתיים אחר כך; לא קופצים ישר ב-50%. הלוואי שזה יהיה, הלוואי, 50% הרוגים פחות. אין מישהו בבניין הזה שלא רוצה שזה יקרה, אבל אף אחד לא מספר לנו איך תגיעו לזה, אם בכלל. מוזכרים בתוכנית כל מיני דברים חשובים מאוד – שוב, בלי פירוט – אבל הבשורה הגדולה: 5 מיליארד שקל לחמש שנים; זה תג מחיר נמוך למימושה. מי שמנסה לבדוק איך לממש אותה – אין שום היתכנות. אבל מי שמדבר על מימושה ועל ההישגים שלה – אז אתם יודעים מה? יש הישג אחד. הייתה מסיבת עיתונאים, הכריזו; אם יעשו או לא יעשו, זה סיפור אחר.

אני יודע שאחרי שאני ארד מהדוכן תשיב לי השרה המכובדת שמאז ימי שרון כראש ממשלה לא נאבקה שום ממשלה בתאונות דרכים כמו שהיא מתכוונת להילחם. אז אני שמח שיזמתי את הדיון בכנסת, גברתי השרה, ולכן באמת מיהרתם לבוא ולהוציא את ההצהרה הזאת והמחזור הזה. אני אומר: זה יופי של מחזור, וזה מה שמוכרים כרגע לציבור. אבל לא רק הודעות לתוכנית למלחמה בתאונות הדרכים ממוחזרות – גם תוכנית החומש שהוצגה עכשיו תוקצבה בעיקר בסכומים שכבר תוקצבו בעבר. עשו איגום משאבים של חמש שנים, פחות או יותר – אני לא יכול להיכנס לרזולוציות עד הסוף. התקציבים גם הם ממוחזרים – לא רק מסיבות העיתונאים – בעיקר משנים קודמות: 1.3 מיליארד שקל בשנה לתחזוקה שוטפת של כבישים, מיליארד שקל להפרדות מפלסיות, טיפול במוקדי סיכון יתוקצב ב-230 מיליון שקל ועוד 200. זה פחות או יותר הסכומים שהיו גם בשנים הקודמות.

כדי לרענן את זיכרונו של הציבור – כי הרי עובדים פה הרבה מאוד על זיכרונו הרעוע של הציבור – אזכיר כי יושב-ראש ועדת הכלכלה ניסה בזמנו לקיים דיון בחודש נובמבר בנושא בטיחות הדרכים בישראל, מי אחראי ובאילו תקציבים. שרת התחבורה הוזמנה, אבל לא טרחה להגיע; כן, אותה שרה נכבדה שנמצאת כאן ותכף תבוא ותגיד שמעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו. בממשלה הקודמת דיברנו, הייתה תוכנית, היא ישבה על המדף, והחליטו לא להשתמש בה. אבל אני רואה שזה מתחיל להיות – מסיבות העיתונאים הפנטסטיות האלה – רעיון חדש לבחירות, מתוך כס השרה.

אז אני רוצה לספר סיפור אישי. לפני עשרה חודשים, אחרי עבודה של חודשים, כאן במליאת הכנסת, עברה הצעת חוק שלי, שבסופו של דבר קיבלה את ברכת שרת התחבורה ומשרד התחבורה, שמדברת על לוחיות זיהוי באופניים. אדוני היושב-ראש ודאי מכיר את זה, כי לך הייתה הצעה מקבילה, בשביל לתת סמכות לפקחים. ואני אמרתי: איזה יופי, ההצעה שלך וההצעה שלי משתלבות, כי הזיהוי של הכלים החשמליים הוא קריטי לאכיפה, הוא קריטי לכך שהורים ייקחו אחריות על הכלים שרשומים על שמם, הוא קריטי לכולם.

אממה, במשך עשרה חודשים לא קידמו את זה. ישבתי בישיבות במשרד התחבורה, בלשכת השרה – יש לה עוזרים נהדרים, נחמדים – אמרו: כן כן כן. אבל אני אספר לכם עוד סוד, כי היום כבר מותר להגיד: שבועיים-שלושה לפני שנפלה הממשלה, או כבר אחרי שנפלה הממשלה, כשהיינו בוועדות הסכמות, ולמרות שלא הביאו את החוק שלי, כשהיה אפשר כבר להעביר אותו – לא כחוק, אגב; הסכמתי שהוא יהיה כתקנות, זה יכול היה לעבור בוועדת הכלכלה כבר מזמן – הגיעו אליי שליחים מטעם השרה ואמרו: תקשיב, אם תתמוך במטרו, עכשיו אנחנו מוציאים את זה מהבוידעם, את התקנות שלך, ומעבירים את זה. יופי, יופי, אחווה במפלגת העבודה. אבל מה קרה?

אבל את יודעת מה קרה עכשיו? אוה, בשבוע שעבר אני מקבל דיווחים מהעוזרים שלי שהולכת להיות הודעה אדירה של שרת התחבורה. מה ההודעה? תוכנית חדשה של השרה. עזבי את הקרדיט. עזוב, בגילי, קרדיט לא כל כך משפיע.

כנראה שלא.

אבל יצאו בתוכנית חדשה, שכולם יודעים שלהעביר אותה היום זה בלתי אפשרי – את התקנות האלה אי-אפשר להעביר היום בוועדה.

כי זה דיונים ארוכים, היושב-ראש. אבל למה היום? למה לא לפני ארבעה חודשים? כמה פעמים ניגשתי אלייך כאן במליאה?

אל תפריעי לי.

אל תפריעי לי, את פשוט לא מבינה בזה.

תוכנית וכותרות וכו' שכולם יודעים – פייק, אי-אפשר לעשות מזה כלום.

לכן אני אומר לך, גברתי שרת התחבורה, אנחנו רוצים ורוצות להגיד לך: תפסיקי לעבוד על הציבור בעיניים. האנשים והנשים שיושבים ויושבות בבית לא מטומטמים ואף לא מטומטמות. את הפכת להיות במקום שרת התחבורה, שרת התחביר. הכול מילים. כן, אני יודע מה זה תחביר; לא למדתי ליבה – אני יודע מה זה תחביר.

כנראה שיש שם הבטחה לנורבגי.

אני אומר את זה בכאב. את יודעת למה? כי אני השקעתי שעות בתוכנית הזאת, ודחו את זה בקש כאן.

לא. זה דם של ילדים ואנשים שהולכים ברחובות. זה דם של ילדים שמתים. כל יום מת מישהו אחר מקורקינט. מאיפה את יודעת את זה בכלל?

יושבת שרה שמטפלת – במה היא מטפלת?

באוטובוס אחד בבית שמש?

אני רוצה לומר לך, גברתי, ואני אומר את זה בצער ובכאב גדול – –

– – כי גם בתאונות הדרכים – את יכולה לפתוח את הפרוטוקולים של ועדות הכלכלה לדורותיהן; אני שימשתי גם כסגן יושב-ראש ועדת המשנה, וניהלנו 30 דיונים בקדנציה של שנתיים, כשאיתן כבל ממפלגת העבודה הוליך את השינוע המפורסם והגדול, ובעקבותיו גם הכינו תוכנית, והיא בסוף לא יצאה לפועל, כי רצית את התוכנית שלך, והיום הוצאת אותה לאור, חודש לפני הבחירות. אני אומר, את שרת התחבורה, ויש דברים בוערים לטפל בהם; לא בדברים הקטנים שאת מתעסקת איתם פה ושם, על איזה אוטובוס אחד בבית שמש, על המיזוג ברכבת ועל דברים נוספים, ועכשיו שבת. מעניין אותך הכול חוץ מתחבורה. הפכת להיות שרת התחביר, דיבורים, פייק, למכור לציבור. לא על הציבור שלי את עובדת – על הציבור שלך את עובדת, וזה מה שמרגיז יותר מכול. תודה רבה.