אני מסדר את הפודיום. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בעוד שבוע, בעוד שבוע לעת הזו, ממש בשעה הזו, יש כאלה שיהיו כבר אחרי זה, נהיה באמצע תפילות ראש השנה, ושם אנחנו נגיד, בין השאר: "וכל מאמינים שהוא ואין בלתו הממליך מלכים ולו המלוכה". מזה התובנה שאנחנו צריכים ללמוד שיש מי שמנהל את העולם, יש מי שמנהל את הבירה. העולם הוא לא הפקר, ולא מנהלים אותו שרים, ולא ראשי ממשלה, ולא התקשורת, ולא יועצים, ולא פרשנים, ולא מעצבי דעת קהל. יש מי שמנהל את זה. אנחנו נמצאים בשעות של חשבון נפש, ומי שיעקוב אחרי כל המהלך של השנה אחרונה יראה דברים שלא מתכננים. הדברים קרו על ידי אנשים, אבל זה דבר שאולץ, דבר שנדחף, דבר שנעשה במקום. לא תכנון. אף אחד, אף אחד לא יכול להגיד שכל האירועים שקרו פה – ואני מדבר עכשיו על המישור הפוליטי – הם אירועים שמישהו תכנן אותם, הם תוצאה של מישהו שמוליך אותם. אנחנו צריכים ללמוד את הדברים, איזו תובנה אנחנו יכולים ללמוד מזה.
אז אם אנחנו נגיד אחר כך בתוך התפילה: "ותזכור כל הנשכחות ותפתח את ספר הזיכרונות, וחותם כל יד אדם בו" – האדם עושה את הדברים. ולכן, אנחנו חוששים גם מי יישלו ומי יתייסר, מי ישפל ומי ירום, ואני אגיד: מי יישאר ומי יעוף. הרבה אנשים חשים את זה, אני אומר, בעלי תפקידים בכירים; ודאי שראש הממשלה בנט ודאי מרגיש את זה, ודאי שהשר כהנא וודאי שהשר ניצן הורוביץ ותמר זנדברג ועמר בר לב ואבידר ואביר קארה, ועוד הרבה אחרים מרגישים את הדברים האלה.
אבל אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להתמקד ממש בקצרה דווקא בשר התקשורת, שהוא גמר עכשיו את הפעילות הפוליטית שלו לעת הזו והוא נאלץ להתפטר. אנחנו רוצים לסכם את השנה שלו ולהגיד: האם יש חשבונו של עולם? האם אין בעל הבית? האם האדם לא רק לעצמו צריך לעשות את החשבון אלא גם אנחנו צריכים לראות?
פעילות שר התקשורת – אנחנו מסיימים תקופה קשה מאוד של כשל בכל הסלולר. אנשים עם קשיי קליטה. אנשים שמשלמים מכיסם – למאות אלפי אנשים אין קליטה בביתם. הם צריכים לשלם 6,000 שקל עבור מגבירי קליטה, וגם זה לא עוזר, כי אם זה לא מגיע למכשיר אז זה לא עוזר לך. ואני נתקלתי באנשים כאלה. וכל השירות שנמצא בחוות הסלולר – מדינת ישראל נמצאת במקום ה-60 בעולם מבחינת מהירות הרשת וטיב הרשת הסלולרית שיש לה. במה התעסק שר התקשורת? בקומה הכשרה. זה כבר לא ליבה, זו כבר שאלה של דת. זו כבר לא שאלה שמישהו מפריע לשני ושכל אחד יעשה מה שהוא רוצה; להיכנס לתוך הבתים של אנשים ולהגיד להם: אני אקבע לכם איך תתנהגו. הסכם מרצון בין חברות.
האדם התעסק עם כל הדבר הזה, על זה הניח את כל משקלו, פגע בדרך באנשים, ברבנים, במשפחות, פגע, צרכנית ולא צרכנית, גרם לאנשים עוגמת נפש וחששות רבים.
אני מסיים. עם הדבר הזה עמד פה ביהירות גדולה מאוד והיה בטוח שהוא ימשיך לעשות את זה. הוא הכריז: אני אעשה את זה, אני אמשיך לעשות את זה. אדם צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מכריז ולפני שהוא חושב שהוא מוליך את הדברים. זו התובנה, זו המסקנה שאני לוקח לעצמי, וגם בהתנהלות בעקבות כך.
499 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.