כבוד היושב-ראש, אני הבטחתי לנפגעת עבירה להקריא את הדברים שהיא כתבה לכם. היא צופה בנו עכשיו. היא כתבה לי כך: לו יכולתי להגיע, הייתי עומדת כאן היום לפניכם – אישה עצמאית ועוצמתית, עם חיים עשירים בעשייה מקצועית, חברתית, מוקפת באהבה ותמיכה; אישה שממשיכה לשרוד, וגם לחיות בצל אירוע מזעזע, ולא פחות נורא – בזעזוע מתמשך מהתנהלות הרשויות בתלונה שהגשתי וסגירת התיק, על אף הראיות, בחסות החוק הקיים; שהיה קיים.
חיי השתנו ברגע אחד. מה שהיה אמור להיות עוד יום עבודה, הפך לחטיפה ותקיפה מינית. במהלך כמה שעות של טרור, נאבקתי בכל דרך שיכולתי להגן על חיי ועל גופי מול טורף מיני אלים, באימה שאין מילים לתאר, כזאת שהנפש והגוף אינם יכולים לשכוח. את המחירים אני משלמת כל יום בכל השנים שעברו מאז. ההחלטה להגיש תלונה במשטרה בימים שלאחר האירוע הייתה קשה מנשוא, אבל המחשבה שזה יקרה לאחרות הייתה בלתי נתפסת, כמו גם הפחד מלשתוק. התוקף הסדרתי כמובן נעצר, ולאחר תקופה ארוכה ומסויטת של חקירות ועימות, התיק עבר לפרקליטות בהמלצת המשטרה להעמיד לדין. כבר במשטרה התבקשתי לחתום על ויתור ממוקד של חיסיון רפואי, כדי שייגבו עדות מהפסיכולוג שאליו הגעתי לטיפול מייד אחרי האירוע. כך איבדתי את המקום הבטוח והפרטי שלי דווקא בתקופה שבה הכי הייתי צריכה את עזרתו. לא הייתי מסוגלת לחזור לטיפול אחרי שהמקום הזה נפרץ, אבל אישרתי זאת לצורך התנהלות החקירה. לא יכולתי לשער בנפשי שהשלב הבא יהיה דרישת הפרקליטות שאחתום על ויתור על חיסיון מכל תקופות חיי, כולל התמודדות שלי עם תקיפה מינית שעברתי בנערותי, שעליה הגשתי תלונה.
בפרקליטות נאמר לי שאם אחתום על ויתור החיסיון הגורף, התוקף ועורכי דינו יוכלו להשתמש נגדי במידע הטיפולי האישי ולהציג אותי בתור מתלוננת סדרתית שלכאורה אינה יציבה בנפשה. כפי שכולכם יודעים, תקיפה מינית היא כל כך שכיחה וגורמת לפגיעה כה עמוק בנפש, והחוק הקיים מאשים את הקורבן ומתייג את עצם ההתמודדות עם הטראומה. הוא מעז להשתמש בה כנשק נגד הנפגעת, להטיל עליה אימה ולכפות עליה שתיקה.
מאחר שלאור זאת לא הייתי מוכנה לחתום על ויתור החיסיון, התיק נסגר והתוקף ממשיך לרמוס חיים. לי לא נתנו להציל את האישה הבאה ואת הנשים הבאות מידיו של איש הציבור שתקף אותי, בדיוק כמו שלא נתנו לאישה האמיצה שניסתה להתלונן נגדו לפניי. יכולתם להציל אותי. לכן ולכם היום ניתנת הפריבילגיה להיות חלק מהשינוי הזה, לתקן את העיוות בחוק ולקחת עוד צעד מהצעדים הרבים הנדרשים כדי להפסיק להשתיק את המתלוננות ולהציל את הציבור מהתוקפים הסדרתיים, שהחוק הקיים מגן עליהם על חשבון גופן ונפשן של הנפגעות והנפגעים. ושלא תהיה כאן שום טעות, זה בגדר הצלת חיים.
אני רוצה להגיד תודה אדירה לחבר הכנסת גלעד קריב, שבמשך כמעט שנה ניהל דיונים לא פשוטים על החוק, ובעזרתו הצלחנו באמת להרחיב אותו גם לאלימות במשפחה ולדייק אותו באופן שבו הוא מגיע עכשיו למליאה; לצוות הוועדה בניהולו המסור של איל; לייעוץ המשפטי – לנועה ברודצקי לוי, לניצן רוזנברג, שעבדו שעות על גבי שעות מאחורי הקלעים ובוועדה; לחברותיי היקרות מירב בן ארי ואבתיסאם מראענה; לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית; לצוות הלשכה שלי, שבאמת עבד ונקרע על החוק; השותפות הרבות באמת בייעוץ וחקיקה, נילי פינקלשטיין, ליאת יעקובוביץ', יפעת רווה; ממשטרת ישראל – עדי טל-נוסבוים וערן שמיר; מהפרקליטות – רחלי לוי-זוארץ ואשרת שהם; ממשרד הרווחה – שלהבת אינשטיין-אלפסי ואיזבל סרי. ואני חייבת להגיד תודה לשר הרווחה, שהתגייס והשקיע תקציב של 3 מיליון שקלים כדי לעזור בחוק הזה, כדי שעו"ס נוער יהיה זמין לקטינים ולסיוע משפטי עבורם ולסיוע וליווי, דבר שכמעט תקע את החוק. אין ספק שהוא התגייס באופן מיידי ומלא לעניין; המשרד לביטחון פנים – אפרת ליפשיץ; הנהלת בתי המשפט – חנית בכר-אברהם; הסיוע המשפטי – לידיה רבינוביץ' ואיתי נעמן; הסנגוריה הציבורית, שלרגעים לא היה לה קל עם החוק – מורן כרמון; הפרקליטות הצבאית, שהחוק יחול גם בצבא – יהודה רשתיאן.
תודה רבה רבה לכל השותפים. אי-אפשר בלי שותפים לקדם כזאת הצעת חוק, ושמעתם את הנפגעת. אני בטוחה שיש רבות שחשות כמוה היום. תודה.
612 מילים של מיכל רוזין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.