קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. אדוני היושב-ראש, גן הילדים ביישוב מנוף ייסגר בשנה הבאה; גן הילדים ביישוב מצפה אבי"ב ייסגר בשנה הבאה; גן הילדים ביישוב שכניה ייסגר בשנה הבאה; גן הילדים ביישוב קורנית ייסגר בשנה הבאה; גן הילדים ביישוב יובלים, היישוב של ענבר חברתנו, ייסגר בשנה הבאה. זה המצב העצוב ביישובים שמדינת ישראל הקימה ושלחה אותם כמפעל ציוני שלה לגליל, לנגב, לגוש משגב ולמקומות נוספים בארץ. בגוש משגב לבד הקדימה מדינת ישראל כ-30 יישובים בשנות השמונים.
אדוני היושב-ראש, תגן על זכות הדיבור שלי, בבקשה.
תודה. מדינת ישראל הקימה כ-30 יישובים בגוש משגב בשנות השמונים – –
– – ואז, בשלל החלטות של רמ"י ושל מינהל התכנון, זנחה אותם לנפשם, הפקירה אותם. כ-500 ילדים בכל שנתון היו בשנת 2011, ומהמספר הזה הידרדרנו בגוש משגב ל-250 ילדים השנה, ירידה תלולה ומסוכנת. היישובים הפכו לבתי אבות ועוברים תהליך של גסיסה, פשוטו כמשמעו. מדינת ישראל עשתה להם "שגר ושכח". זה לא מוסרי, זה לא חברי. לכן הצעת החוק הזו מוגשת לכם, המתיישבים, באשר אתם, בכל היישובים, מכל התנועות המיישבות, באהבה ובתחושת חובה עמוקה. לא רק שזה לא מוסרי – זה לא ציוני. זה לא תואם את ערכי המדינה שלנו. בחוק הלאום שהכנסת העבירה כתוב שהמדינה רואה בפיתוח ההתיישבות היהודית ערך לאומי ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.
אני רוצה להסביר את הצעת החוק. תיקון מס' 8 לפקודת האגודות השיתופיות, שחוקק בשנת 2011, יצר הסדר שמאפשר ליישובים לצמוח ולהתרחב באופן שמסייע ולא פוגע במרקם החברתי שלהם. התיקון הזה עמד כבר במבחן בג"ץ, אבל בשנים האחרונות הוא פשוט לא עומד במבחן המציאות. היישובים גדלו, התושבים, מטבע הדברים, התבגרו והזדקנו. ההסדר הקיים היום לא עוזר להם להתפתח אלא הוא מגביל וחונק אותם. הוא למעשה הטיל עליהם טבעת חנק. את טבעת החנק הזו אנחנו באים היום, בהסכמה רחבה מאוד, להסיר, כדי לאפשר ליישובים להתפתח. לאפשר להם.
ההתפתחות של היישובים היא קודם כול מעשה מוסרי כלפי המתיישבים, והיא גם מעשה ציוני. הצעת החוק תרחיב את תחולת ההסדר, שכבר עמד במבחן בג"ץ – היא תרחיב אותו ליישובים באזורים נוספים: בעמק עירון, בדרום הר חברון, בחבל עדולם וגם ביהודה ושומרון. היא תאפשר ליישובים להיעזר בהסדר הזה, שכבר אושר בבג"ץ, עד לגודל של כ-700 מגרשים במקום רק 400 בתי אב.
במהלך הדיון בוועדה, שניהל בטוב טעם חבר הכנסת מיכאל ביטון – ועל כך אני מודה לו מאוד מאוד, מקרב לב; כולנו מודים לך, מיכאל – במהלך הדיון הזה נשמעו התנגדויות להצעת החוק. בחלק מההתנגדויות דיברו על זה שאולי הצעת החוק איננה חוקתית, אז אני רוצה להזכיר לכולם את מה שלא התאפשר להסביר במהלך הדיון, מיכאל. אנחנו נאמר את זה עכשיו, כעצתך הטובה. בחוק עצמו כבר קיימים מנגנונים שמונעים אפליה. הם נמצאים בתוך החוק. גם הטענה של העותרים בבג"ץ לא אמרה שאין בחוק מנגנונים שאוסרים אפליה, היא רק אמרה שהמנגנונים האלה הם סוג של מכבסת מילים, ובעצם הם מסתירים את האפליה שכן תיווצר.
על זה כתב השופט גרוניס, שניסח את דעת הרוב בבג"ץ. הוא כתב – אני אגיד את המילים של כבוד השופט גרוניס במילים שלי. אמר השופט גרוניס: נחיה ונראה. נחיה ונראה. אתם אומרים שזו מכבסת מילים? המציאות תוכיח אם יש אפליה או אין אפליה; אם זה מנגנון שנועד לאפשר ליישובים לגדול או לחסום. כך אמר השופט גרוניס. אפשר לצטט, אבל אני חושבת שמספיק לומר את ה"נחיה ונראה" הזה.
ואכן חיינו וראינו. בשנת 2017 חבר הכנסת מיקי זוהר, שעמד אז בראש ועדת הכנסת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי, הזמין מחקר ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת. במחקר הזה נקבע באופן חד-משמעי ובלתי ניתן לערעור שלמעשה בין 95% ל-99% של התושבים שרצו לבוא ולגור ביישובים האלה אכן התקבלו. נמצא שהמנגנון לא מייצר אפליה. המנגנון אינו מנגנון מעוול, הוא איננו מכבסת מילים, הוא מנגנון יעיל שמאפשר ליישובים לגדול ולפרוח, ולכן הוא חייב להתפתח עכשיו, כיוון שהיישובים צריכים להתפתח.
אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, צביקה, אתה הצעת אתמול בדיון בוועדת הכלכלה הצעה מאוד מאוד טובה, שבעצם נקבע בהכנה לקריאה השנייה והשלישית שככל שמספר התושבים במדינה גדל, בהתאמה גם יגדל המספר שמאפשרת הצעת החוק הזו. אני חושבת שההצעה שלך מאוד מאוד טובה, ואנחנו, בעזרת השם, ננסה להכניס אותה לתוך החוק בהכנה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי הכנסת של הרשימה המשותפת הופיעו בדיון בוועדה וטענו שהצעת החוק הזו היא הצעה גזענית. אני רוצה לומר באופן חד-משמעי ומקובל על הרוב הגדול של הבית הזה, למעט אלה שלא צריכים להיות בו: ציונות אינה גזענות. ציונות אינה גזענות. ההתיישבות היהודית היא לא גזענות, היא ערך לאומי של המדינה שלנו. אם מדינת ישראל תפקיר את ההתיישבות היהודית, היא תמעל בתפקידה. היא תמעל בזכות קיומה. היא לא רק תהיה לא חברית באופן אישי כלפי אנשים ששמנו אותם ושלחנו אותם למקומות האלה, אלא היא תמעל בתפקידה כמדינת הלאום של העם היהודי.
ולכן החוק הזה הוא חוק צודק, הוא חוק חברי, הוא חוק שמיטיב עם המתיישבים. אנחנו מעניקים את החוק הזה באהבה למתיישבים באשר הם, ואני מבקשת מכל החברים להצביע בעדו. תודה.
סליחה, מכיוון שגם בצלאל וגם ניר ויתרו על זכות הדיבור שלהם וכולם כאן מאוד מאוד מודים להם, אז אני רוצה לומר, בשם כולנו, תודה רבה ליוזמים של שתי הצעות החוק הנוספות, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וחבר הכנסת ניר אורבך. תודה לשניכם. תודה שוב גם למיכאל ביטון וגם לצוות ועדת הכלכלה. תודה רבה.
831 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.