תודה רבה. נירה היקרה, קודם כול, אני יודעת עד כמה החוק הזה היה חשוב לך. אני מכירה אותך מתוך עשייה משמעותית ותמיכה אמיתית גם במשפחות נעדרים וגם במאבק שלא הסתיים עדיין למען השבת הבנים, שהם הבנים של כולנו. כשמדברים על אחדות ועל רעות ועל ערבות הדדית – על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על הדאגה למשפחות של הנעדרים, ואנחנו דואגים גם לנעדרים עצמם, שצריכים להיות איתנו כאן, שמדינת ישראל מחויבת להם. אני מזכירה לכולנו שיש לנו עדיין אנשים שנמצאים שם, והשם הזה הוא לא רחוק מאיתנו, הוא לא מעבר לים, ואנחנו מחויבים להשיב את הבנים שלנו, הדר גולדין, אורון שאול, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד.
שנזכה לעשות זאת, שנזכה – מדינת ישראל – להשיב אותם, ובעזרת השם, נירה, שכל העשייה שלך תמשיך ותהיה לשם שמיים. תמשיכי למצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. גאה להיות שותפה שלך למסע הזה.
138 מילים של עידית סילמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.