יו"ר הכנסת, נירה, זה מרגש וחשוב מאוד, מה שקורה כאן היום. בדיוק כמו אל מוסי, גם אליי הגיע האלוף לשעבר איל בן ראובן, וכשהוא אמר לי שיש תופעה כזאת של נעדרים אזרחיים ושעד היום המדינה אפילו לא הכירה בסוגיות הקנייניות, המשפטיות, הבריאותיות-נפשיות של כל מה שעובר על משפחה ברגע שנעלם לה אחד מקרוביה היקר מכול, אני לא האמנתי. אני כל כך שמחה שזה נכנס גם לך ללב ככה, ובאמת הגשנו את הצעת החוק הזאת כולנו, וידענו שזה עיוות ארוך שנים שחובה עלינו לפתור אותו.
בעקבות כל זה גם הגיעו אל כולנו ההורים של הנעדרים, וכשפוגשים הורים שהבן שלהם נעדר וקרה להם הנורא מכול, ואז המערכת כולה – כל המנגנונים פשוט לא יודעים איך להתמודד ומקשים עליהם עוד יותר – הם שמחו שסוף-סוף מישהו ראה אותם. אז היום הזה, עם כל הדרמה הנוספת שלו, הוא גם יום של בשורה חשובה.
אז אני מודה למשרדים על העבודה הקשה, אני מודה לך, נירה, אני מודה לך, מוסי, אני מודה לאלוף איל בן ראובן, חבר הכנסת לשעבר, אני מודה להורים, מודה לכל מי שהביא את החוק הזה לכדי יישום היום. נעשה ונצליח. תודה רבה.
180 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.