תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, ראשית, ברצוני להודות לחבר הכנסת איתן גינזבורג על הצעת החוק הזאת ועל כך שזיכה אותי להיות מגיש שותף יחד איתו. אני חושב שמדובר בהצעת חוק חשובה מאין כמותה.
פעמים רבות שמם של אנשים מוכפש ללא כל סיבה. הם נעצרו ולאחר כמה ימים המשטרה הגיעה למסקנה שאין בחשדות נגדם דבר וחצי דבר. לא מבקשים הארכות מעצר נוספות, לאחר מכן אפילו יכול להיות שהתיק נסגר ולא מחוסר ראיות אלא מהיעדר אשמה, ובכל זאת לאורך ימים ושנים, כאשר תחפש את שמו של האדם בגוגל, מה שאתה תמצא – אתה תמצא את התמונה שלו כאשר הוא יושב על ספסל הנאשמים, יכול להיות אחרי איזה לילה ללא שינה או לילה בבית מעצר. זה יהיה ה-image הציבורי, זאת תהיה התמונה שחרותה בזיכרון הציבורי של אותו אדם, שמעולם לא חטא ולא פשע אלא נחשד במשהו.
איסור הפרסום אפילו יותר חשוב בהקשר הזה מאיסור הצילום. איסור הצילום כבר היום קבוע, והדברים האלה עלו גם במסגרת הדיונים בהכנה לקריאה ראשונה, הוא עוסק בצילומו של אדם, אבל הוא מכסה רק את אולם בית המשפט. ומה קורה במסדרונות בית המשפט? זה לא חל, ועוד ועוד. הצילום לפעמים משמש גם למטרות טובות. לפעמים אתה מזהה שבתוך בית המשפט שמים אדם כאשר הוא כבול, והדבר הזה מנוגד לחוק. אתה רוצה לצלם כדי שתוכל להגיש תלונה, כפי שחלק מחברי הכנסת שלנו פה נוהגים לעשות, להגיש תלונה מדוע האדם נחבל שלא כדין. אם לא תצלם יגידו לך שזה לא קרה, אז אתה מצלם. אם איסור הצילום יהיה נרחב מדי – גם צילומים של הפרות, גם צילומים של סיטואציות שבהן כללים נשברים – צריך למצוא את הדרך לא לאסור את הצילום לגמרי אלא להתיר במקרים מסוימים את הצילום, אבל מה שבעיקר חשוב: לאסור את הפרסום. הפרסום בהקשר הזה הוא הפגיעה המאוד-מאוד משמעותית, בין שהאדם מצולם בתוך בית המשפט, באולם, ובין שבמסדרונות.
אני מאוד מאוד מקווה שבמהלך הדיונים אנחנו נצליח אפילו להרחיב את זה מעט, לא רק לזמן בית המשפט עצמו אלא אף לזמן החקירה. אנחנו מכירים את התופעה המכוערת מאוד של הפוטו-אופ בכניסה לחדרי החקירות, שהמשטרה מזמנת לפעמים, או שולחת רמזים לכתבי המשטרה – –
– – ואומרת להם: תבואו ביום זה וזה, אנחנו נחקור אדם פלוני, הוא מגיע, תצלמו אותו – כמו שהיה בתחקיר על גל הירש, שאמרו לו: תיגש לחלון, כדי שיצלמו אותו. הדבר הזה גם הוא פוגע בזכויות, ואני מקווה שבמהלך ההכנה לקריאה השנייה והשלישית נצליח להכניס גם את ההערות האלה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
391 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.