תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קיבלת עליך עכשיו משימה לנהל את המליאה בשעותיה הקריטיות.
בהצלחה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 104) (צילום בבית המשפט), וכפי שאנחנו מכנים אותו: החוק לשמירת החפות הציבורית – תיקון לחוק בתי המשפט.
כלל יסודי, או יסוד – כלל יסוד במשפט הפלילי הישראלי ובליבת המשטר הדמוקרטי הוא שלכל אדם עומדת חזקת החפות. אדם לא אשם כל עוד לא הוכח אחרת. התכלית של הכלל היא שקודם צריך להרשיע את האדם באמצעות ראיות, ולאחר מכן בית המשפט יורה על הענישה שלו. הגבולות של העיקרון המרכזי הזה לפעמים מיטשטשים כשאדם נעצר, מתוך חשד כלשהו לביצוע עבירה, או אפילו מעצר לצורך חקירה. הוא מובא לדיון בבית משפט עוד לפני שהגישו נגדו כתב אישום, אבל הפנים שלו כבר מתועדות על ידי צלמים שנמצאים בבית המשפט ומחכים לו. התמונה הזאת שבה אדם יושב על ספסל הנאשמים כשלצידו ניצבים שוטרים או אנשי מערכת הביטחון, ניתן לומר עליה באמת – תמונה אחת שווה אלף מילים.
חזקת החפות העומדת לזכות החשוד בעצם נמחקת באותו מעמד. כשתמונתו ליד השוטרים, כשלפעמים הוא גם אזוק, מופצת בכלי התקשורת ויוצרות לו תדמית של עבריין, הוא כבר נחשב עבריין. גזר דינו הציבורי נחרץ; הוא נחרץ עוד לפני שנשמעה אפילו טענה משפטית אחת באוזני השופט. לא פעם בסופו של התהליך אותם חשודים משוחררים ולא מוגש נגדם כתב אישום, אבל התמונה מתוך אולם בית המשפט על ספסל הנאשמים נשמרת לעד, וכשכותבים את השם שלהם בגוגל, זה מה שמוצאים. השם שלהם מוכתם, ולא בצדק.
יש פה מורכבות ומתח מתמיד בין החובה המוסרית לשמור על כבודו של החשוד לבין זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות. הצעת החוק הזאת נועדה להקטין את המתח הזה ולשמור על כבודם של חשודים על ידי תיקון של חוק בתי המשפט. ברירת המחדל שנוגעת לצילום בבית המשפט בחוק היום קובעת שאסור לצלם באולם בית משפט אלא ברשות בית המשפט. למרות האיסור הקבוע והמפורש בחוק, חשודים רבים מצולמים כשהם נכנסים לאולם ובזמן שהם ממתינים לכניסת השופט. זה נוהל ידוע והדוברות של הנהלת בתי המשפט מאשרת לצלמים לצלם. ההצעה שלנו, של קבוצה של חברי כנסת כמעט מכל סיעות הבית, באה לדייק את כלל ברירת המחדל, והיא קובעת שייאסר כל צילום של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום. אישור לצילום יינתן רק מטעמים מיוחדים שיירשמו ובנסיבות מיוחדות ומנומקות של בית המשפט. אם מצא בית המשפט טעם מיוחד לצילום החשוד, הוא צריך לנמק את ההחלטה שלו ולוודא שהוא לא יתועד כשהוא אזוק.
אגב, מסקירה בין-לאומית מקיפה מאוד שערכה הלשכה המשפטית של הכנסת לקראת הכנת הצעת החוק הזאת עלה שבכמה מדינות מערביות דמוקרטיות, כמו אנגליה, גרמניה, פינלנד, צרפת, קנדה – באותן מדינות חלות הגבלות על צילום חשודים ועצורים, ובחלקן הוא ממש אסור, בשום חלק של בית המשפט.
זו הייתה ההצעה. אני מוצא אותה מאוד מאוד פשוטה, מאוד מאוד צודקת, ובעיקר בהיבט של כבוד האדם ומניעת רמיסה והשפלה של אדם חף מפשע לעד. זו הצעת חוק נכונה וטובה. חשוב לי לציין שלהצעה הזאת יש תמיכה מאוד מאוד נרחבת כמעט מכל סיעות הבית, ומצטרפים אליה יחד איתי גם חברי הכנסת יריב לוין ואפרת רייטן מרום וצבי האוזר ומשה ארבל ומירב בן ארי וקרן ברק ושמחה רוטמן ובועז טופורובסקי וענבר בזק, בתמיכה של גבי לסקי וחברי כנסת נוספים שהביעו באוזניי את רצונם לתמוך בהצעה הזאת. היא כמובן גם נתמכת על ידי משרד המשפטים, ואני מאמין שההצעה הזאת תעבור ותתקבל.
אם יורשה לי, אדוני, רק לדייק את מה שהיה בוועדת החוקה, שדנה בהצעת חוק לקראת קריאה ראשונה. הדיונים בבתי המשפט בישראל מתנהלים בפומבי ובדלתיים פתוחות, כפי שקבוע בחוק. הציבור רשאי להיות נוכח בדיונים, והמועדים עליהם מתפרסמים בציבור וברבים. ההחלטות בפסקי הדין של בתי המשפט מפורסמות לציבור. אמצעי התקשורת יכולים לדווח על ההליכים המשפטיים שמתנהלים בבתי משפט, וזהו הכלל בדין הקיים. לכלל הרחב הזה יש חריגים, ובהם סעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט, שקובע היום: "לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית משפט". מההוראה הזאת, הקיימת כבר היום, לפני שחוקקנו את החוק שלנו, עולה כי ברירת המחדל היא שאסור לצלם באולם בית משפט ואסור לפרסם תמונות מהדיונים, ושצילום ופרסום כאלה ייעשו רק אם בית המשפט התיר זאת, והפרה של ההוראה הזאת על פי סעיף 70(ו) לחוק בתי המשפט הקיים היום היא עבירה פלילית, והעונש עליה הוא שישה חודשי מאסר. למרות כל זה, הפרקטיקה הנוהגת היא שגורמים רבים, בעיקר כלי תקשורת, מצלמים את הנעשה באולם בית משפט עוד לפני שנכנסים השופטים לאולם ולפני שמתחילים הדיונים, ובפרט מצלמים חשודים שמובאים לדיונים בעניינם.
התיקון המוצע נועד לחדד את הכלל האוסר צילום בבית משפט ולהבנות את שיקול דעתו של שופט שיתבקש לאשר צילום באולם בית משפט של חשוד שמוחזק במאסר לפני הגשת כתב אישום. הבניה זו נועדה להדגיש את זכויות העצור, ובכלל זה זכותו לשמירה על שמו הטוב, כבודו ופרטיותו, בהתחשב בכך שמדובר בשלב מאוד מוקדם בהליך הפלילי, וייתכן שכלל לא יורשע בביצוע העבירה שבה נחשד ואף לא יוגש נגדו כתב אישום. נבהיר שאין בתיקון המוצע כדי ליצור הסדר שלילי או שינוי של הכלל הקבוע היום בסעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט, והוא נועד רק להבנות את שיקול הדעת בהקשר המיוחד של חשוד שמוחזק במעצר ימים.
בעת הכנת הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה שלישית תדון ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת באפשרות לקבוע איסור כולל של צילום או פרסום תצלום של עצור או אסיר שנמצא באולם בית משפט וכבול באזיקים, וכן תדון הוועדה באפשרות להחיל את ההסדר המוצע גם על הליכים משפטיים בבתי דין צבאיים מכוח חוק השיפוט הצבאי ובאפשרות להחיל את איסור הפרסום כך שיחול בשטחים נוספים של בית המשפט מלבד אולמות הדיונים.
אני מאמין בלב שלם כי בשעה שנלקחה חירותו של אדם, אסור שיילקח גם כבודו, וההצעה הזאת משקפת בדיוק את המצב הזה. גם לחשודים בעבירות חמורות ביותר יש את חזקת החפות, ובתוך חזקת חפות הציבורית והתודעתית חייבים להגן עליהם גם בחוק. זכות הציבור לדעת היא חשובה, אבל כשהיא פוגעת באדם ורומסת את כבודו ואת פרטיותו, אין לה הצדקה.
ועל כן, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש מכם לתמוך בהצעת החוק הזאת, שזכתה בקריאה הטרומית ברוב מוחלט של 67 חברי כנסת בלי אף מתנגד, ולקדם את ההצעה הזאת עוד לפני שתפוזר הכנסת הנוכחית. תודה רבה, אדוני, על הסבלנות.
970 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.