תאפס לי, בבקשה.
קודם כול, אני שמחה לדעת – אתה אומר שלא פירטתי את החוק ודיברתי על דברים אחרים. אני מצטערת, באמת, שר הפנים, שדרום תל אביב חשובה לי. אני לא יודעת בכלל איך הצלחת לשמוע משהו כשדיברת כל הזמן, אבל כנראה ששמעת.
אם הצעת החוק הזאת כל כך הרסנית – אתה יודע, לא היה לי זמן לגולל את כל הדפים של החוק, אבל מעניין איך בדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם, בארצות הברית, זה קורה, איך זה קורה בגרמניה, איך זה קורה ביפן; אבל בסדר, אתה אומר את הקשקושים שאתה אומר.
בקנדה. אני רק רוצה להגיד שאתה אומר שהצעת החוק הזאת היא פופוליסטית במובן שכל מפלגה תוכל לבחור את השופטים שלה. אז אם אתה מתכוון לזה שתהיה באמת הטרוגניות והומוגניות, ולכל חלק בעם יהיה שופט שייצג אותו – זו משמעות הדמוקרטיה, אדוני שר הפנים; לא רק, אתה יודע, מפלגה כמו שלך, שבקושי עוברת את אחוז החסימה, ואיכשהו גונבת שלטון, עם הצבעות שבאמת לא התכוונו להצביע לכם בכלל. אבל מה לעשות, אני מבינה שהכול כשר כשגונבים ממשלה.
ומעבר לזה אני אגיד לך, אתה מדבר על מנחם בגין, על יצחק שמיר – אני רוצה להגיד לך שלולא היה קורה המצב של אותה דיקטטורה שיפוטית שמתרחשת היום בתקופתם, הם היו מגישים חוק הרבה יותר חזק וקריטי מזה, שכן זה לא חוק הרסני וזה לא D9. זו בקשה לשמר את הדמוקרטיה, לשמר את השוויון, להעביר את הרוב במדינת ישראל גם בתוככי בתי המשפט, שהיום מתנהלים במחשכים. אתה, גדעון סער, יודע את זה, יודע את זה יותר טוב מכולם. אין לי מושג – אולי אתה תספר לנו למה אתה בוחר להגיד דברים אחרים מאלה שהאמנת בהם כל חייך.
ואני רוצה להגיד לך, אמרת על מצע, אמרת על החוק הזה, אז אני אומרת לך, בשמי ובשם כל החברים שאמרת – דודי אמסלם, שלמה קרעי, כל מי שהיה פה – זה המצע של הליכוד, ופעם זה גם היה המצע שלך, אבל זה המצע.
מעולם לא היה? יופי, אני שמחה, אני שמחה שאתה אומר את זה.
אתה יודע למה אני שמחה?
כי עכשיו הורדת את עצמך מחוץ לאחוז החסימה בכללי. אז אני מודיעה לך: זה המצע של הליכוד. והבחירות האלה, גדעון סער, הן רק על זה – הן רק על מערכת המשפט, הן רק על ריבונות, הן רק על משילות; הן רק על העובדה שאנחנו צריכים להחזיר את הכוח לריבון.
אתה נתת כוח לאנשים האלה. אתה רואה, גדעון?
לאנשי השמאל – להם נתת כוח. עם ישראל לא ישכח ולא יסלח. ואני מודיעה לך שביום הראשון תחת מנהיגותו של בנימין נתניהו החוק הזה יעבור יחד עם פסקת ההתגברות, ונראה, נראה מי מייצג את רוב העם ומי לא.
417 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.