תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
ממשלת גנבי הקרדיט שחיה בתוך מציאות מדומה רוצה שתאמינו שהשקט מעזה הוא בזכות נפתלי. בגלל הנאומים של המדריך מבני עקיבא, סנוואר כרגע מסתתר בבונקר ולא מפריח אף בלון, כי הוא מת מפחד מנפתלי. נפתלי שולח פצצה, הפצצה מתפוצצת על מגדל, מהמגדל צונח זלזל, ובגלל זה החמאס יותר לא יורה כלום, כי הוא פוחד. זה לא קשור בכלל לזה שנתניהו, שנייה לפני שהוא העביר לנפתלי את המושכות, חיסל את המנהרות ההתקפיות, חיסל את המנהרות ההגנתיות, השטיח עד עפר רבי-קומות, כולל של תקשורת של חמאס. לא קשור בכלל לנתניהו. ממשלת גנבי הקרדיט רוצה שתאמינו לה שהשקט מעזה זה נפתלי.
ממשלת גנבי הקרדיט, אשר חיה במציאות מדומה, רוצה גם שתאמינו שהיא הוציאה את הגז מהאדמה. איזה יופי, פעמיים הם הצביעו נגד הוצאת הגז מהאדמה כשהם היו באופוזיציה. הם עשו לשטייניץ ולנתניהו את המוות, והם נאלצו להילחם כמו אריות כדי להצליח להוציא את הגז מהאדמה. הם יצאו להפגנות: שוד הגז, שוד הגז. יאיר לפיד, באיזו שיחה מאוד לא קוהרנטית, עם איזה טיעון עמוק מכדי שהוא יתפוס אותו, ניסה להבהיר שהגז באדמה מפחיד אותו, כי משאבים כמו גז ונפט עלולים לייצר ניוון בציוויליזציות מתקדמות. הוא רק לא הבין מה הוא אומר. והיום הוא בא ואומר: אני הוצאתי את הגז מהאדמה. לא. השרה שלך היא שהצהירה שהיא מתכוונת להשהות את כל העניין של הגז לפחות לשנה. אבל ממשלת המציאות המדומה של גנבי הקרדיט לא באמת אוהבת לתת אותו.
בואו נמשיך להסכמי אברהם. אנחנו רואים באמת שיירה של אנשים עם המון טקס בישבן, שרים וחברי כנסת, טסים לדובאי ולבחריין, לוחצים ידיים. הלו, איפה הייתם? איפה הייתם כשההסכמים האלה נחתמו? להזכיר לכם, קראתם לזה נורמליזציה: בכלל לא הייתה לנו מלחמה איתם, אף פעם לא היה לנו גבול איתם, ופתאום ממשלת גנבי הקרדיט נהנית ומתהדרת גם בדבר הזה.
בואו נעבור לקורונה. ממשלת גנבי הקרדיט חיה במציאות מדומה שבה היא ניצחה את הקורונה. לא צריך הרבה זיכרון לטווח ארוך מאוד כדי להיזכר שנתניהו הביא לנפתלי את המדינה הכי מחוסנת בעולם, מחוסנת ראשונה בעולם, עם ארגזים של מיליוני חיסונים שמחכים לו מבעוד מועד, רק תחסן. נפתלי לא רק התמהמה. הוא גם יצר כאוס, ובתוך הכאוס הזה, שימו לב, הוא הצליח להגיע עם תרופות ועם חיסונים לשיא בתמותה עודפת. עם תרופות וחיסונים. אממה? טיפול בקורונה, גנבי הקרדיט, שלהם.
אני רוצה לומר משהו בעיקר ליאיר לפיד, שבזמן האחרון חי במציאות אלטרנטיבית ומדומה – –
– – ושלמילים שלו אין שום משמעות: למציאות יש משמעות, למילים יש משמעות, לאמת יש משמעות, ואזרחי ישראל מבינים את המשמעות היטב. זאת הסיבה שזמנך חלף. תודה.
402 מילים של גלית דיסטל אטבריאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.