ציון יום ההוקרה למערך המילואים

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, חבר הכנסת קיש, חבר הכנסת טור פז, יושבי-ראש השדולה החשובה הזאת, ואחרונים חביבים – אנשי המילואים, אלה שנמצאים בשלושה מינויים משניים במקביל – שמענו את הרמטכ"ל אומר את זה: אנשי מילואים, אחר כך גם הבית ואחר כך גם העבודה. אני רוצה להמשיך ברוח הדברים של הרמטכ"ל ואולי קצת להסתייג מדברים שנאמרו במהלך היום.

אני חושב שההוקרה היא הנקודה החשובה. אני מדבר לא רק על ההוקרה של מוסדות המדינה – ופה זה הדיוק שלי – ולא רק על ההוקרה של צה"ל, אלא אני חושב שהנקודה המרכזית היא ההוקרה של החברה. שכשחייל מילואים חוזר הביתה או כשהוא נמצא במהלך שירות מילואים פעיל, אז הילד בגן יהיה גאה וירגיש שאבא שלו עושה מילואים; אשתו בקהילה תהיה גאה בזה שבעלה עושה מילואים; המעסיק שלו יהיה גאה בזה שהוא מעסיק מילואימניקים והוא מעסיק מפקדים בכירים במילואים ושכל השנה הם טוחנים מילואים. זה מה שאנחנו צריכים. תפקידנו בכנסת זה לעצב את הנורמות האלה – לא לבד; יחד עם התקשורת, יחד איתכם, יחד עם העמותות, אבל בטח זה אחד התפקידים המרכזיים, שאנחנו צריכים לעצב פה את הנורמות, וזה באמצעות חקיקה.

אני כן רוצה להסתייג – ואני יודע שהכוונה הייתה אחרת – מהמילים "אפליה מתקנת". לא אפליה מתקנת ולא יצירת שוויון. אני מדבר על העלאה על נס, על הוקרה, על זה שאתם חברת המופת, אתם הדגל של מדינת ישראל. כן, אתם משלמים מחיר יקר גם בהקשר הכלכלי, מי שהוא עצמאי ומי שהוא שכיר. אתם משלמים מחיר יקר גם במתח הנפשי – לא בכל גיל, לא בכל מצב משפחתי, לא עם כל ניסיון מבצעי קל להגיע ולעמוד מול האש ומול התופת וגם מול הסיכון ומול המתח המבצעי השקט. אתם משלמים מחיר יקר מול המשפחה.

תפקידנו, אדוני היושב-ראש, הוא לדעת לייצר את האווירה הנכונה הזאת במדינת ישראל. בתקופה הזאת, לצערי, יש לנו שחיקה בסמלי הלאום – אני רוצה לגעת בשניים מהם: אחד זה אחדות והשני זה הצבא – פה המילואים יודעים לתת את שני הדברים האלה יחד. הזכירו את זה קודמיי, גם כאן וגם בדיונים לפני כן. זאת החשיבות שלכם, וזו אולי אחת המתנות הגדולות מעבר לביטחון, מעבר למשימת הניצחון שאתם יכולים לתת לחברה הישראלית. תודה רבה.