קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, גם אני כמו חבריי משתתפת בצערך.
אתמול ביקרתי אצל גיטה, אימא של מוישי קליינרמן. מוישי הוא ילד בן 16 וחצי שנעלם מביתו, כבוד היושב-ראש, לפני 79 יום. לכל ההורים מביניכם, אם אתם יכולים להעלות על דעתכם ילד שיצא לחתונה, הלך לישון אצל הסבתא, אחרי הלילה, כשהוא קם בבוקר, אמר להורים שהוא נוסע למירון, הם הסכימו, בירכו אותו – ומאז נעלמו עקבותיו. האחרון שראה אותו ראה אותו במירון, ארבעה חברים שהיו איתו ביחד, זה היה בשבת, וממוצאי שבת ואילך הילד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. 79 ימים, כבוד היושב-ראש.
עכשיו, למה אני מספרת את זה? כי המשפחה מרגישה נטושה. המשטרה, לדבריה, לא עשתה מספיק כלל ועיקר. המשטרה שטיפלה בנושא הזה הייתה משטרת מודיעין, בעוד האירוע היה במירון. אין כוח אדם, לא נסעו למקום, לא ביצעו חיפושים עד היום, 79 ימים. המשפחה נאלצה בכסף שאין לה לשכור חוקר פרטי, לשכור צוותים שיבואו ומתנדבים שילכו ויעשו חיפושים, לשכור להם אוטובוסים ואוכל ושתייה, והילד לא נמצא. אני קוראת מפה למשטרת ישראל להעביר את התיק הזה, שוב, למרחב צפון או לארצי, לטפל בנושא הזה בכל חומרת הדין, להרים כל אבן. אף אחד מאיתנו לא יכול לישון בלילה כשיש ילד במדינת ישראל, בן 16 וחצי – אגב, ילד ששנה קודם להיעלמותו נפצע מבלטה שנזרקה עליו על ידי פלסטיני, שכב כמעט מת בבית החולים, בקומה, התעורר, חזר לעצמו, ועכשיו איננו.
אז אני בהחלט קוראת לכולנו פה לא לשתוק, לא להרכין ראש, אלא לדרוש שיתקיים פה דיון על הנושא הזה, ולדרוש ממשטרת ישראל להפוך כל אבן עד שהילד הזה יימצא. תודה.
245 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.