קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עדים לעוד יום שבו הכנסת מתכנסת ומתפזרת אחרי דיון אחד, כי לא מצליחים בעצם לשמור על הקואליציה, ואני שואלת: מה אזרחי מדינת ישראל אשמים? הם בחרו, הם הלכו לבחירות, הם חשבו שהכנסת צריכה לתפקד, ואנחנו מגיעים לעוד דיון, לעוד דיון ולעוד דיון שפשוט מתחיל ונגמר. מילא זה שבכנסת הזאת נוצר מצב שבו – אני גם באה אליכם בטענות. שוב, היושב-ראש, אני משתתפת בצערך, ואני חוזרת ליום-יום – הקטע הזה שבו אנחנו לא יודעים מה סדר-היום, שמעולם לא היה לפני הכנסת הנוכחית – אנחנו תמיד היינו יודעים מה סדר-היום, למה אנחנו צפויים; לפעמים היו מורידים, אבל בפינצטה. לא היינו מגיעים, בטח לא לשעה 16:00; כבר בבוקר, אם לא יום לפני כן, היינו יודעים לאן פנינו מועדות גם ביום שני, גם ביום שלישי וגם ביום רביעי. הנוהג הזה שבו אנחנו לא יודעים בכלל מה הולך להיות, זה עבר מעבר לרדאר של התקשורת, שהם לא מבינים שזה לא קרה מעולם עד הכנסת הנוכחית. אז עכשיו אנחנו ממש עד פתיחת הישיבה לא יודעים מה הולך להיות הלאה.
אני חושבת שלמדינת ישראל מגיע משהו יותר טוב. אנחנו יותר טובים, וצריך לפזר. אם אתם לא יכולים לנהל את הכנסת, לא יכולים לנהל את הממשלה, אז תואילו בטובכם לפנות את המקום ולתת למי שכן יודע להוביל – לממשלה לאומית ימנית. תודה רבה.
210 מילים של קרן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.