קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עמיתי סגן יושב-ראש הכנסת, ברכות – אתה עוד חדש, זה החודש הראשון. גם אני, אז אני לא באמת אביע תמיכה בחוק, אני מביע תמיכה במגישי החוק, על סדרת חוקים טובים. לגבי החוק של היום, תחכה לסוף הנאום שלי ותדע למה אני מתכוון.
אני רוצה לומר דווקא משהו לסגן השר יאיר גולן. שמעתי אותך כאן. אתה מדבר על אלה שקוראים לראש הממשלה "בוגד". אין ספק שזאת מילה קשה, ואין ספק שזאת מילה שצריך לא להשתמש בה, בטח לא בקונוטציה הזאת. אז קודם כול, איך אומרים? לפני שאתה אומר לאחרים, אנחנו גם צריכים לחשוב פעמיים לפני שאנחנו מדברים. כשאני מתייחס להתבטאויות אחרות שהיו מיוחסות לך, אם זאת ההתבטאות הכי ידועה על תתי-אדם, לא משנה שאתה התכוונת לאדם אחד או שניים, אבל זה יצא קצת יותר. גם זה מסוכן. גם זה מסוכן מאוד. וכשאתה אומר על חבר הכנסת שקלי שהוא בא מאשפתות, גם זה מתחיל להיות מסוכן.
אני רוצה להסביר לך שבחלק הזה של בוגד יש שתי קונוטציות: יש בוגד במדינה, בוגד בעם, ויש אדם שהבטיח לבוחריו דברים שהם ליבתיים, בליבת חייהם או חייהם עצמם, דברים ברורים, דברים ברורים. קח את הרזומה שלך. אחת הבעיות שאתה סובל מהן היא שאתה אומר את מה שאתה חושב, ואתה לא מחליף את דעותיך, אז יש כאלה שחולקים עליך ויש כאלה שלא. אבל כשבא אדם ואומר לאנשים: תצביעו לי, כי אני הולך להסדיר לכם, למשל, את ההתיישבות הצעירה, את הבית שלכם, הולך לשמור עליכם איפה שאתם חיים, ואחר כך הופך את עצמו לגמרי, הם צועקים לו "בוגד", אבל הם מתכוונים: אתה בוגד בנו.
רגע, רגע. אני זוכר שהייתי ראש עירייה.
אני גם זוכר דבר אחד – שהמילה של איש ציבור צריכה להיות מכובדת; לא רק לדבר אליו מכובד, אלא הוא צריך לכבד גם את מילתו. לכן אם הגענו למצב שראש ממשלה מקבל כאלה "מחמאות" מציבור שהוא לא רק ציבור שהוא תת-אדם, גם מציבור אינטליגנטי מאוד, שגר איפה שהיום הוא היה בביקור ניחומים – הם מרגישים שהוא הזניח אותם, הם מרגישים שהוא רימה אותם – –
טוב שאתה מגן עליי כשמפריעים לי.
תודה רבה. ביקשתי אחד, נתת לי שניים. יאיר גולן, כשאדם אומר: בגדת בי – בי, ברמה האישית – הוא לא מתכוון לבגידה במדינה. אני אומר שלא צריך להשתמש במילה הזאת, אפשר להגיד את זה אחרת, אפשר להגיד פשוט שקרן, כששיקר לאנשים ואמר להם: אני אשמור לכם במקומות שבהם אתם נמצאים, והזניח אותם בשביל האקזיט שלו. אז אולי הוא לא בוגד, אבל הוא רמאי ציבורי.
402 מילים של יעקב אשר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.