קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הכנסת, הדברים הבאים שלי מופנים אליך, אדוני. לפני כמה חודשים חבר הכנסת דודי אמסלם התראיין ברדיו וביקר את בית המשפט העליון ואת הנשיאה, ואתה לקחת זמן דיבור פה בכנסת והתנצלת בשם כל חברי הכנסת, בעצם בשמנו – ולא כל ההתנצלות שלך מקובלת על ידי כל הח"כים, כל הבית – טרחת להזכיר זאת. זכותך.
אני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, האם אתה, כניצב בדימוס, מפקד מחוז ירושלים, כשוטר מוערך, התנצלת בשם הכנסת כששני חברי כנסת הכו שוטרים וביזו את כל שוטרי ישראל, ובאמצעות זה סירסתם את יכולת ההרתעה של שוטרים מול אותם מחבלים? האם אתה כיושב-ראש הכנסת הוצאת הודעת גינוי של אותם חברי כנסת, שהם חברים שלנו במליאה? האם היה לך חשוב לבוא ולבקר את חבריך לכנסת, או שההישענות שלכם במשותפת היא גם קודמת לביטחון ישראל, גם קודמת לכוח ההרתעה של השוטרים? האם האמירה שלך כיושב-ראש כנסת וקצין מוערך לא הייתה אמורה לתת גיבוי לכל שוטרי משטרת ישראל?
ואני חושב שמה שאנחנו רואים עכשיו זה התרופפות ברוח הישראלית, שאין לה קשר לפוליטיקה של שמאל וימין. והממשלה הזו היא חוקית ולגיטימית, ואם היא תרצה, היא תמשול בכל הדרכים החוקיות. אבל לפגוע ברוח הישראלית בכך שהיהודים מפחדים להסתובב, בכך שסטודנטית אחת עומדת בארץ ישראל, באוניברסיטת תל אביב, ומקבלת מחמאות על כך שרק הניפה דגל ישראל, לזה הגענו? אני חושב, אדוני היושב-ראש, שאתה צריך מייד להוציא קריאה דחופה לשני חברי הכנסת שהכו שוטרים, ואם לא לשם הכבוד הלאומי לפחות לחבריך שלובשים מדים. תודה.
236 מילים של דסטה גדי יברקן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.