קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, יצא לי אתמול להשתתף באירוע הזכרת הנכבה שעשו הסטודנטים הערבים-פלסטינים לזכר 74 שנות נכבה. הסטודנטים עשו טקס מאושר על ידי המשטרה, על ידי האוניברסיטה, והתנהגו למופת. אני מאוד גאה בסטודנטים שלנו.
מולם, אדוני, הגיעו סטודנטים פשיסטים של תנועה בשם אם תרצו. לא שהם באו למחות נגד או להביע דעה נגד, הסטודנטים האלה באו לחגוג נכבה, כבוד היושב-ראש, עם דגלונים של "נכבה שמח", "נכבה חרטא", מוזיקה, תופים, מראה שבעיניי מצביע על החולי שהגיעה אליו החברה הישראלית. לא רק שאנחנו היינו בימים הישנים של מכחישי נכבה, שזה אסון כשלעצמו, החברה הידרדרה לחוגגי נכבה, כבוד היושב-ראש. בכל חברה שיש בה טיפת אנושיות המראה הזה היה נעצר. המשטרה הייתה מונעת אותו, הנהלת האוניברסיטה הייתה מונעת אותו, אזרחים נורמטיביים היו מונעים אותו, כבוד היושב-ראש. עם זאת, במקום למנוע, האנשים המסוכנים האלה – המשטרה תקפה את הסטודנטים הפלסטינים, שלושה מהם הוכו, אחד מהם הגיע בכלל לבית משפט – – –
הדבר הזה, כבוד היושב-ראש, זה פשוט מראה שבעיניי – לא אנושי, לא אנושי, מיותר, והבעיה היא לא רק הקיצונים של אם תרצו, הבעיה זה העיוורון של החברה בכללותה, שיכולה לאפשר לאנשים לחגוג נכבה. תודה רבה.
184 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.