אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי – – –
טוב שהתעוררתם, באמת, לפני פיזור הכנסת הקרוב, לבוא ולהעביר מענקים לעסקים, עסקים שקרסו. חודשי ינואר ופברואר – החלטתם 35%. לא יודע למה קבעתם את האחוזים האלה ולא משהו אחר, אבל יש משהו אחד שמפריע לי בדבר הזה.
זו אחת הבעיות. אבל אחת הבעיות שמפריעות לי, דודי, זה שלא לקחו בחשבון את העולים החדשים. מגיעים פה לישראל, הם עלו בנובמבר – יש להם בעיה לבוא, כי לא מכירים בתארים שלהם. מחוסר ברירה הם באים ומקימים עסקים. עכשיו, אתה לא יכול לבוא להסתכל מה יהיה אחורה, כי עכשיו הם עלו לישראל, אז פשוט הם לא זכאים. פתחו עסק חדש, השקיעו את כל ההון שהיה להם מחוץ לארץ, באו, פתחו, עבר זן האומיקרון, קרסו – ואין עם מי לדבר.
אני חושב שדווקא בממשלה כזאת, שהתיימרה לבוא ולומר – איך אמר בנט? אני אהיה השר של הצרפתים, אתה מבין? יש פה גם שר של הצרפתים, יש גם חבר כנסת נורבגי שאמור לדאוג להם, ובסופו של דבר אתם מביאים פה חוק שלא דואג לאותה אוכלוסייה. אותם אנשים באו ושמו את כל כספם כדי לבוא ולהתאקלם פה בישראל, קרסו, ואין עם מי לדבר. הם לא מקבלים פה מענקים, שום דבר.
אני חושב שרק בגלל הדבר הזה: מספיק. רק בגלל הדבר הזה: מספיק. זו טענה מספיק מוצדקת בשביל שתלכו הביתה. זהו. נתנו לכם מספיק זמן. אדוני היושב-ראש, כדי שתתחילו לעשות את הדברים; לא עשיתם, אז עכשיו אתם מבינים שאתם מתפוררים, ולפני שאתם מתפוררים אתם מתחילים לזרות לנו ולציבור חול בעיניים ולבוא ולהגיד: הינה, אנחנו נותנים לכם איזה משהו. היה צריך להביא את זה הרבה קודם. לא ניתן. אתה יודע, כשבן אדם חולה קשה, לא מחכים שהוא יהיה חולה אנוש בשביל לבוא ולהנשים אותו. בן אדם בקריסה – תבוא, תעזור לו, תן מקדמות, תעשה משהו. לא יכול להיות שאתם חיכיתם, ואנשים, בחודש ינואר, בחודש פברואר, מרץ, אפריל, אנחנו כבר במאי – ואז לבוא ולהתעורר להגיד: אוקיי, בואו עכשיו נביא חקיקה. הדבר הזה היה צריך לבוא הרבה קודם. אנחנו נחליף אתכם ונדאג לעסקים הקטנים. נוריד את האחוזים של ההפסדים כדי שהאנשים האלה יוכלו לקבל את המענקים האלה, ונדאג לעולים החדשים פה בישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
345 מילים של יוסף טייב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.