אבידר, פעם אחרונה שהפרעת לי זה היה בוועדה.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על לפנים משורת הדין.
אני רוצה לומר לכם, אני הקשבתי היום לחלק מהנאומים, ואני שומע את הדברים שנאמרים בתקשורת, ואני מרגיש שיש פה אנשים שחיים באיזשהו דמיון כזה, משהו כזה לה-לה-לנד. יושבים ומסבירים לנו שהם שומרים על האחדות, יושבים ומסבירים לנו שהממשלה הזאת חזקה, יציבה. הם מדברים שעם ישראל צריך יציבות ולכן הממשלה היציבה הזאת צריכה להמשיך. אני מסתכל ואני לא מבין מה על מה הם מדברים. אלי, על מה הם מדברים? זו ממשלה יציבה? זאת ממשלה שחיה על נשימותיה האחרונות, שהאמון שיש בין חבריה שואף לאפס. הם מדברים חלילה שלא נגיע לאי-יציבות. היום יש יציבות? ראיתם כמה חוקים הם העבירו היום בשם היציבות? התכנון היה שבעה-שמונה חוקים, נכון, אדוני היושב-ראש? הביאו בקושי שלושה, גם אחרי אישורים שלנו, וכמובן שזה עבר גם אישור של אחמד טיבי, וכל דבר יעבור אישור כזה.
הם מדברים על אחריות, על יציבות, שהממשלה מתפקדת היטב, חייבים להמשיך הלאה. אתה יודע מה זה מזכיר לי? חבריי חברי הכנסת, היה פעם בית חולים פסיכיאטרי שטיפל בבעיה של דמיונות. הגיע לשם המפקח כדי לראות אולי יש כבר כמה חבר'ה שהחלימו. הוא מגיע לאיזה אולם גדול, אדוני היושב-ראש, והוא רואה את כולם על הרצפה עושים כאילו הם שוחים בבריכה, כולם על הרצפה, ככה בדמיון, כאילו הם בתוך בריכה עמוקה וטובה עם מים צוננים. הוא בא לראשון, אומר לו: מה זה? הוא אומר לו: בריכה, בוא תיכנס גם אתה, יש מקום, ולשני ולשלישי. בסוף הוא רואה מישהו עומד בצד. הוא אומר: הינה, הינה מישהו שכבר כנראה לא נמצא בדמיון הזה. הוא בא אליו ואומר לו: שלום, מה שלומך? ואומר לו: בוא איתי, אתה בסדר, בוא איתי. הוא אומר לו: אני לא יכול לבוא, אני המציל.
אתם יושבים פה – –
– – אנשים שנקראים ראש ממשלה, שרים, ומסבירים באיזו יציבות אנחנו נמצאים, איך הכול טוב, איך הכול היה רע קודם. פשוט זו בושה לאינטליגנציה. גם לאדם חרדי. תודה.
317 מילים של יעקב אשר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.