דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יוסף פריצקי, זיכרונו לברכה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, פנינה, איתי, חברות הכנסת, חברי הכנסת – – –

חברות הכנסת, חברי הכנסת, שרים, ראש הממשלה, יוסף פריצקי נולד בירושלים, כמונו, וגדל בירושלים. פגשתי אותו פעם ראשונה בפעילות שלו ברצ לפני כמעט 30 שנה. גיליתי אדם מוכשר, שמדבר בצורה ברורה ונחושה, אמיץ, לא חושש להביע את דעתו גם כשזה נגד חבריו, עם חוש הומור מהטובים שהיו פה בכנסת, חיקויים מעולים.

נדמה לי שכבר בפעם הראשונה שפגשתי אותו, ופגשתי יחד עם אחרים, הבנו שיוסי פריצקי יהיה חבר כנסת. לא ידעתי שיהיה שר, ידעתי שגם במרצ זה פחות סביר – ידעתי שהוא יהיה חבר כנסת, זה היה ברור לעין. באמצע שנות התשעים, כפי שגם נאמר כאן, הוא הקים יחד עם שני חברים – ארנן יקותיאלי, זיכרונו לברכה, וזהבה גלאון, תיבדל לחיים ארוכים – את עמותת עם חופשי, שנאבקה לחופש מדת – חופש דת, אבל גם לחופש מדת, לליברליזם, לנישואים אזרחיים, לדברים אחרים שהזכיר פה השר ליברמן. אני חושב שדברים שאז היו כמעט בלתי אפשריים היום נראים הרבה הרבה יותר אפשריים בתחום הזה. אכן, הוא מאוד בלט בתחום הזה, וזו הסיבה – כפי שאמר השר ליברמן – שהוצע לו מקום בכנסת בשנת 1999 בשינוי.

גם אני הייתי בכנסת החמש-עשרה יחד עם פריצקי. ישבנו בוועדת הכספים, ושם גיליתי גם את היכולות הכספיות המדהימות שלו, לצד מה שאמרתי קודם – השנינות, חוש ההומור, היכולת לחקות, ובעיקר אומץ הלב הפוליטי להגיד את מה שיש לו. לא כולם הסכימו איתו, הוא לפעמים גם אמר דברים שאני פחות קיבלתי לגבי חברי הכנסת החרדים, אבל אני חושב שכמעט כולם העריכו אותו. וראו מי מדבר היום כאן – אחמד טיבי, ליברמן ואני – קשת רחבה של אנשים בבית הזה, שהיו גם אז, עם כל האי-הסכמות – ולי בדרך כלל היו הסכמות אבל היו גם אי-הסכמות איתו. הוא ידע למשוך את תשומת הלב ואת האהדה כמעט של כולם.

לאחר מכן הוא היה, כפי שנאמר, שר התשתיות שהכניס את הגז – אני קורא לזה גז המחצבים, לא גז טבעי – למשק הישראלי. אבל הוא צדק אז, משום שהגז אז, וגם קצת, טיפונת, עכשיו – אז כן היה גז מעבר, היום הוא הופך לאט-לאט לגז העבר, אבל אז בהחלט היה צורך להכניס אותו במקום פחם, במקום נפט.

בפעם האחרונה ששוחחתי איתו, אדוני היושב-ראש, הוא כבר היה חולה, ובדיוק בדרכו הוא ביקש ממני קשר לנסות להקים שדולה למען החולים, שדולה למען המאושפזים – דבר שלצערי הרב הוא לא זכה, ואולי כדאי שאנחנו נקיים את הצוואה הזאת בעתיד. תודה.