דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יוסף פריצקי, זיכרונו לברכה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מכובדי היושב-ראש, גב' פריצקי, פנינה, איתי הבן, רבותיי חברי הכנסת, אני שירתי עם השר לשעבר חבר הכנסת יוסי פריצקי, זכרו לברכה, כאן בכנסת. היינו מיודדים. אפשר לחלוק על דעתו של יוסי, אבל אי-אפשר לחלוק על העובדה שהיה אחד הפוליטיקאים הכי שנונים, עם חוש הומור מפותח, גם חוש הומור עצמי. אבל מלבד זה, הייתה לו השקפת עולם הומנית. הוא הסתכל על האחר – במקרה זה, על הציבור הערבי – כעל ציבור מודר שחייב בהעדפה מתקנת. אני רוצה לקרוא לך, אדוני, אחד מהסמ"סים האחרונים שהוא שלח לי: אחמד יקירי, אני מוכן לסייע לכם בשכנוע מצביעים לצאת ולהצביע, בהסעות וכיוצא בזה. כל קול אליכם הוא קול נטו נגד האספסוף הגזעני.

הוא היה אמיץ, לא חשש ללכת נגד הזרם, לא חשש לומר את דעתו הנוקבת, המתגרה לפעמים, מתוך שכנוע פנימי עמוק. הוא היה שר לתשתיות לאומיות, התחיל את דרכו ברצ, נדמה לי, וגם כשהוא היה שר וגם כשהוא היה חבר כנסת וגם אחרי שהוא פרש מהחיים הפוליטיים שמרנו על קשר אישי, ישיר. השר ליברמן סיפר על אהבתו לאוכל, אז גם לי היה אומר: אחמד, מתי אתה לוקח אותי למסעדה בטייבה? אבל גם בשכם אפשר. יהי זכרו ברוך.