דברים לזכרו של חבר הכנסת והשר לשעבר יוסף פריצקי, זיכרונו לברכה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, יוסף פריצקי נבחר לכנסת ב-1999, וגם אני, מה לעשות, נבחרתי בפעם הראשונה ב-1999. ואז עוד לא היה האגף החדש, ושנינו קיבלנו במסדרון חשוך – כשיורדים מלשכת יושב-ראש הכנסת לכיוון קומת הממשלה, מצד ימין יש מסדרון, ושנינו קיבלנו שם חדרים. אני קיבלתי חדר גדול אבל בלי חלון, סגור כמו כלוב, והוא קיבל חדר קטן ממול אבל עם חלון. ומאז אנחנו התחברנו, יצא לנו לא מעט לדבר, לשבת וגם לשמוע אחד על השני.

יוסף פריצקי נולד בירושלים ב-1955 והלך לעולמו ב-5 באוקטובר 2021 בטרם עת והוא בן 66. הוא גדל והתחנך בשכונת בית הכרם בירושלים, בנעוריו למד בתיכון ליד האוניברסיטה, עם גיוסו לצה"ל שובץ ככתב צבאי בגלי צה"ל, ולאחר מכן – כמש"ק חינוך בפיקוד המרכז. בשנת 1979, שבה למד לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, עבד כמפיק ועורך מוזיקלי בקול ישראל.

ב-1996, עוד לפני היבחרו לכנסת, פריצקי ייסד את עמותת עם חופשי, שהזכרת, אשר עסקה בנושאי דת ומדינה, וכיהן כיושב-ראש שלה. כיושב-ראש העמותה פריצקי ניהל מאבקים נגד כפייה דתית ולמען אורח חיים ליברלי. באפריל 1999 הוא עתר לבג"ץ נגד ממשלת ישראל בדרישה לקבוע תוכנית יסוד, תוכנית ליבה, שתיושם בחינוך החרדי. המדינה הסכימה לעתירה, ועקב כך הכינה תוכנית ליבה בפעם הראשונה בישראל.

עקב פעילותו הציבורית של פריצקי, ביקשו ממנו אברהם פורז ויוסף טומי לפיד להצטרף לרשימת שינוי לקראת הבחירות לכנסת החמש-עשרה, אף על פי שלא היה אז חבר במפלגה הזו. שני ראשי שינוי, שהחליטו לחרות על הדגל את המלחמה בכפייה הדתית, חיפשו פעיל ציבורי המזוהה עם המאבק ופנו לפריצקי. הוא הוצב במקום הרביעי ברשימה ונבחר לכנסת החמש-עשרה. בשנת 2003, לאחר הבחירות לכנסת השש-עשרה, מונה פריצקי לשר התשתיות הלאומיות בממשלתו של אריאל שרון.

לאורך כל שנות פעילותו ראינו את האידיאולוגיה והערכים שהובילו אותו: פריצקי התנגד נחרצות לאי-גיוס חרדים לצה"ל, נלחם בכל כוחו כדי לשלב לימודי ליבה בחינוך החרדי, וכמו כן ניהל מאבק נגד סגירת בתי קולנוע בקניון אביב בסוף שבוע. אומנם פעילותו של פריצקי בממשלה לא הייתה ארוכה, אך הוא הספיק לעשות המון. הזכרת, אדוני היושב-ראש, את המאמץ שלו להחדיר את הגז הטבעי לכלכלה הישראלית, וגם הרפורמות והשינויים שהוא הוביל גם בחברת החשמל וגם במקורות.

עם השנים למדתי להעריך את חוש ההומור שלו ואת התיאבון הבריא שהיה לו. אני זוכר שלאחר דיוני תקציב – כמו שעברנו לא מזמן – ב-06:30 פגשתי אותו במסדרון כשהוא יוצא מהחדר, ואני אומר לו בנימוס: יוסף, בוקר טוב. הוא עונה לי: מעניין איזה בשר יהיה היום בצוהריים במזנון הכנסת. זה היה פריצקי, עם חוש ההומור ועם התיאבון שלו. מבחינה זו, הוא היה איש נעים הליכות. הוא ייזכר לעולם כאדם ציוני, ליברל, שחתר ליישם תפיסה ליברלית גם בנושא דת ומדינה וגם בנושאים כלכליים. אני מחזק את אשתו פנינה, את המשפחה, את הקרובים. יהי זכרו ברוך.