קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מודה לשר הרווחה מאיר כהן על התשובה המפורטת. אני מכיר את מאיר לא מהיום, כבר עשרות שנים, ואין לי ספק בכוונותיו ובמעשיו. אין לי ספק בזה. אבל אנחנו נמצאים כאן כדי שהמלחמה בעוני, שזאת המלחמה עם המצווה הגדולה ביותר שאנחנו מחויבים לה כולם, למען החלשים, לא תהיה תלויה רק באיש כזה או אחר עם רצון, אלא ממשלת ישראל, כנסת ישראל, חייבת לקבע זאת גם הצהרתית וגם מעשית. בגלל ריבוי המשרדים, בגלל תחלופות השרים והממשלה – ולא משנה איזו ממשלה – חייבים לקבע. לא לחינם אלאלוף והמועצה שאתה הקמת המליצה את זה כהמלצה מרכזית בעניין, כדי להגיד שממשלת ישראל, כנסת ישראל, מחוקקת חוק ומעמידה את הנושא הזה ראשון בסדר העדיפויות. ואדרבה, אם הכוונה נכונה ורוצים להידבר – אני יודע שככה היה נהוג במשך עשרות שנים. ככה אני נהגתי בכל הצעות חוק שלא התנגדתי להן עקרונית – להוריד את זה לוועדה ולהתחייב שלא מקדמים את זה בלי הסכמה בדברים. אבל לצערי הרב, בחודשים האחרונים אנחנו מקבלים הרבה רצון טוב – תדחו את זה ונדבר, באופן אוטומטי.
אני רק רוצה לספר, אדוני היושב-ראש – בשבוע שעבר היה יום הפטירה השמיני של מרן הרב עובדיה יוסף. אני רוצה לספר סיפור: כמה חודשים לפני פטירתו הוא ישב שבעה על בנו הגדול הרב יעקב יוסף, שנפטר ממחלה. מרן ישב שבעה, וכבר אז הוא היה חולה מאוד, אבל הוא ישב שבעה, עם כאבים עצומים. השר שטייניץ, שייבדל לחיים טובים, בא לנחם אותו. זה היה בערך לפני שמונה שנים וחצי. השר שטייניץ לא היה שר האוצר אבל הוא הכיר אותו כשר האוצר לשעבר. הוא ניחם אותו, ומרן אמר לו: אני אומנם בצער גדול מאוד על הבן הגדול שלי שהלך בחיי, שאבא קובר את הבן שלו, אבל הצער הגדול יותר – ואז הוא התפרץ בבכי ואמר – על העניים. אז פגעו בקצבאות הילדים ופגעו בדברים אחרים לאוכלוסיות החלשות. הוא בכה ואמר: איך אפשר שלעניים אין מה לאכול? תעשו משהו למענם. תודה רבה.
308 מילים של אריה מכלוף דרעי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.