קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, ברשותכם רק אסכם את מהות הצעת החוק: מוצע בהצעת החוק שגוף זה, הרשות הלאומית למאבק בעוני, אשר יפעל במשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, יגבש תוכנית שנתית ורב-שנתית למאבק בעוני, ייעץ לממשלה בתחומי המאבק בעוני ויתאם בין משרדי הממשלה השונים ובינם ובין הרשויות המקומיות בכל הנוגע לעוני. נוסף על כך, גוף זה יקיים פעילות הסברה במטרה להעמיק את בקיאות הציבור בתחום התכנון הכלכלי, ויכלול מרכז לאומי למידע ולמחקר בתחום העוני והמאבק בעוני.
לפני שבע שנים כיהנתי לראשונה כשר הרווחה. פוליטיקאים רבים שאלו אותי בתמיהה מדוע בחרתי בתיק הזה. אמרתי: אני חושב שראוי לבחור בתיק הזה כי הוא תיק מאוד מאוד חשוב. ויתרה מכך, אמרתי שאני מתפלל ליום שביום שירכיבו את הממשלה יהיו שניים, שלושה, ארבעה שרים שירצו את התיק הזה. עם כניסתי לתפקיד כשר הרווחה שיניתי את שמו לשר הרווחה והביטחון הסוציאלי. ביטחון חברתי וביטחון סוציאלי זה חוסן חברתי, וצודק כל מי שעולה לכאן ואומר שאם יש דבר שמאיים עלינו, זה באמת התופעות האלה של העוני.
גולת הכותרת של כהונתי אז, ב-2013, הייתה הקמת הוועדה למאבק בעוני ולצמצומו. הוועדה הניחה לראשונה על שולחן הממשלה תוכנית ברורה ומיידית. לכן, חבריי המציעים, כל מה שצריך לעשות, ועל זה אני שוקד היום, זה לדאוג לפתוח את המלצות ועדת אלאלוף, לפני שמקימים רשויות ולפני שמזיזים סלעים ולפני שמתלהמים. דוח העוני של ועדת אלאלוף צוין לשבח על ידי ה-OECD כאחד מהדוחות הטובים ביותר שנכתבו. כל מה שצריך לעשות זה לפתוח את הדוח ולהקים שולחן של כל השרים. החשש הגדול ברשות זה שבאמת הטיפולים האמיתיים יהפכו להיות משהו משני. דוח אלאלוף – מה שאני מתכוון לעשות בהצעת מחליטים של הממשלה זה הקמת שולחן שסביבו יושבים כל מנכ"לי המשרדים הרלוונטיים. מה שיהיה לנגד עינינו זה דוח ועדת אלאלוף, לא רשות ולא דברים מהסוג הזה, כי חבל להוציא אנרגיות כשכל הדברים מונחים לפניך.
תכף. אני שמעתי אותך בכבוד, ואני באמת מכבד.
הצעת החוק הנוכחית עומדת בסתירה גמורה לשני עקרונות יסוד חשובים במאבק בעוני: הראשון הוא בנושא לקיחת אחריות. צריך שמשרד אחד ייקח אחריות. לא רשות – זאת לא הרשות לסמים ולא הרשות להגנת עדים – משרד. מי שצריך לתכלל את זה – אני אומר לכל אלה שמנידים בראשם ואומרים, אולי באמת צריך להקים רשות: המדינה הזאת התעייפה מלהקים רשויות וועדות. יש את הכול, יש את כל החומרים. ובאחריותי כשר רווחה – ואני אעשה את זה – לתכלל את הנושא, לקרוא, להקים בהצעת מחליטים את השולחן החברתי לטיפול בעוני, ולהתחיל להזיז. ישבו בו גם אנשים מהאופוזיציה. כל שרי הרווחה לשעבר ישבו בשולחן הזה, כי כל מי שהיה שר רווחה יש לו פתרונות פי עשרה יותר מכל רשות. חיים, אתה מסכים איתי, אתה יודע את זה. כל שר רווחה שהיה שר שנתיים, שלוש, ארבע – יש לו פתרונות בראש פי עשרה יותר מכל רשות.
מאבק בעוני הוא ליבת משרד הרווחה, והוא צריך להיות ליבת כל המשרדים. משרד הכלכלה צריך לטפל בעוני כי הוא משרד הכלכלה והעבודה, בהכשרות לעבודה. לא צריך להקים רשויות. צריך שלכל ההכשרות תהיה בסוף נקודת השמה. כל הכשרה שיש – נקודת השמה. לא מתחילים הכשרה אם אין לאותם איש ואישה מקום עבודה. צריך להכפיל את ההכשרות בפריפריה ובמגזר הערבי, במקומות שאין בהם אזורי תעשייה, וגם לפתח את אזורי התעשייה במקביל לחיזוק ההכשרות, רק להגיד לכם. בלי הרשות. אני אומר את זה בגאווה לא קטנה, ושותפים כולם, כן, גם אנשים מהאופוזיציה שאני צופה בהם הרבה שנים, והם עבדו הרבה מאוד: כשהוספנו 900 מיליון שקל בהסכמה רחבה, עם שר האוצר, לילדים הנכים – זה טיפול באוכלוסיות חלשות, חלק מההמלצות של ועדת אלאלוף. 900 מיליון שקל פעם ראשונה. הצעת החוק הממשלתית והצעת החוק של חיים כץ, וגם איימן עודה, נכון, ועוד מישהו היה, להעלות 70% בהשלמת הכנסה – זה טיפול אמיתי בעוני. אתם לא יודעים את זה, אבל חיים יודע כמה אלפי קשישים זה מוציא מקו העוני.
ולא בשקל ולא בשניים, ב-400 וב-500 שקלים.
ביטחון תזונתי – 150 מיליון. תשאלו את העמותות, שילשנו את מספר המשפחות שיקבלו כרטיסי מזון, בשקט, בלי רשות, בצנעה, בלי שהם יהיו כפופים לא לשולחן כזה שמתייג אותם ולא לשולחן אחר. מגיעים אליהם הביתה, הם מגיעים לרווחה, ומקבלים כרטיס נטען מכובד של אוכל.
אוי, באמת. תשמע, אני לעולם לא אעמוד כאן ואוציא מילה רעה על מי שכוונותיו היו טובות – לא תשמע את זה ממני. כן, אני בירכתי על ה-750 מיליון. מה אתה חושב, שאני תקפתי את דרעי? לא, עמדתי באופוזיציה ואמרתי: כן ירבו, והלוואי ויהיו 750 מיליון. אני מכיר את אותם אנשים שאתה מכיר, אני בא מאותו מקום שאתה בא, תאמין לי.
"הנושמים לרווחה" – באמת, תוכנית דגל, שבלי רשות לעוני מתעסקת עם אלפי משפחות. למי שלא יודע, זה התחיל ב-2013–2014, זה קיבל תאוצה בתקופתו של חיים כץ. יש אלפי משפחות, שאתם יודעים איך מטפלים בהן? יש להן מנטור צמוד, יש להן סל שהמדינה מעמידה. המנטור הזה מטפל בחינוך של הילדים, מחזק את ההורות, מטפל בבריאותם, משלם, בהתייעצות עם המשפחה, את חובם. אחרי חצי שנה אחד מבני הזוג יוצא למקום עבודה; אותו מנטור דואג לכתוב את קורות החיים, להשים אותו במקום העבודה. זה טיפול אמיתי. לא צריך רשות, צריך נשמה טובה וצריך כסף. ואנחנו מוצאים את שני הדברים, לא כמו שאנחנו רוצים בכל החלומות, אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. ושוב, חבר הכנסת משה ארבל, אין בדבריי כדי לחלוק כהוא זה על תפיסת העולם שלך. אני מאמין שבסופו של דבר, אם ננקה את כל הפוליטיקה, אנחנו חושבים אותו דבר. אתה דואג לאנשים האלה, אני יודע את זה, ועוד הרבה מאוד כאן.
המאבק בעוני אינו עוד נושא שהטיפול בו יסתכם בהקמת רשות. זה האיום החברתי הגדול ביותר עלינו. ועל כן הטיפול והמאבק העמוק חייב להתבצע – ואני חוזר על זה – לא על ידי רשות אלא על ידי משרדי הממשלה. מה שאנחנו צריכים – וחובתנו – זה לקרוא לכל השרים, כמו שאמרתי, ולהושיב אותם סביב השולחן. כל שר יהיה לו במשרד – ואת זה אנחנו מתכוונים להקים – סמנכ"ל שידווח לו מה המשרד עושה כדי לצמצם פערים: בחינוך, שזה הדבר הכי מדאיג, בכלכלה זה מדאיג, ברפואה בוודאי ובוודאי. חברי הכנסת המציעים, הפער הגדול ביותר בעוני אינו באוכל, הוא בחינוך ובבריאות.
בחינוך ובבריאות. אם רק היה אפשר לוודא שבכל עיר יש MRI ויש צמצום תורים. היום פגשתי במקרה את מנכ"ל משרד החינוך, המנכ"ל הטוב, את יגאל, בחור מדימונה. אמרתי לו: יגאל, הדבר הראשון שאתם חייבים לעשות זה לפתוח את חלון ההזדמנויות של יום הלימודים הארוך. חייבים לעשות את זה. זה טיפול אמיתי בעוני. כי אני יודע מה קרה ביישוב שממנו אני בא כשעברנו ליוח"א.
אני מבקש עוד דקה לסיים את דבריי.
בכל אופן, בשל הדברים האלה אני מבקש ממך, אדוני המגיש, והמגישים, תדחו את ההצבעה על זה. בואו, שבו איתי. בואו נהיה, אתם ואני, הגוף הראשון שמתכלל את הסיפור הזה. אתם מוזמנים לשבת, בלי שום קשר לקואליציה ואופוזיציה. נקים שולחן עגול אצלי, ואתם תהיו בין המובילים. נקרא לכל מנכ"לי המשרדים. ובאמת, מעבר לסיפור הזה אנחנו באמת נעשה משהו וטוב. אני מאוד מקווה שתיאותו לקבל, דווקא בגלל התחושה של השיתוף.
אם אדוני מסכים, אנחנו נעשה את זה בשיתוף גדול. חבר הכנסת ארבל, חבל, תאמין לי, אני קורא לך. אני יודע מה היכולות שלך. בוא נתחבר יחד, נשב במשרד הרווחה, נתכלל את הדברים לא מתוך ריב אלא מתוך שלמות. תודה רבה, אדוני, וסליחה.
1,143 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.