אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להביע פה התנגדות, כמובן לא להסדר הספציפי שבכל הצעה והצעה. יש פה דבר שאני רוצה להזהיר מפניו, כי הוא חוזר על עצמו בשלוש ההצעות שכרגע עמדו על הפרק בסדר-היום וגם בתחומים נוספים שכבר עולים לדיון כמו הנושא של כניסה לבתים ללא צו וכדומה. העובדה שיש בעיות קשות, ואין ספק שאלימות מינית ופגיעה מינית הן בעיות קשות, כמו גם האלימות בחברה הערבית, לא צריכה לגרום לנו, ובמיוחד לך, אדוני שר המשפטים, שהודעת שאתה רוצה לקדם את חוק זכויות במשפט – חלק מהזכויות החשובות במשפט זה היכולת לנהל הליך הוגן. הארכה של תקופת התיישנות היא, בהגדרה כמעט, פוגעת ביכולת לקיים הליך הוגן.
אני מודע למצוקה, צריך למצוא לה פתרונות – – –
שנייה, אני אומר את דעתי. יש פה קריאה כוללת.
וחייבים, לצד כל מנגנון, בין אם מדובר במנגנון בשלב החיפוש והחדירה לפרטיות, כמו בהצעות בנוגע לחיפוש ראיה, ובין אם בנוגע להארכת תקופות התיישנות או בהטלת חובות של שמירה ואיסוף חומרים – לצד כל הטלת חובה שכזאת, גם אם היא נשקלת בשיא הזהירות, חייבים לראות ולהשגיח איך היא לא פוגעת בזכויות נאשמים, לא הופכת אותנו לחברה מתגוננת משפטית, לא מחייבת כל מעסיק וכל אדם לשמור ארכיון של 30 שנה אחורה של כל האנשים שעבדו אצלו, מוקלט, והופכת אותנו לחברה מתגוננת. יש גם מחיר בצד הזה.
אני מבקש – ככל שהצעת החוק הזאת תתקדם, שימו ליבכם להסתכלות הכוללת הזאת ואל תשפכו את התינוק עם המים, כאשר גם המים הם חשובים. תודה רבה.
238 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.