קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד השר, ביחס לדברים שאמרה חברת הכנסת מיכל רוזין אני רק אזכיר שכבר בשנת 2010 סגן שר הבריאות ושר הבריאות בפועל יעקב ליצמן הציע לעשות הפרדה במחלקות הפסיכיאטריות בטיפול הנפשי בין גברים לנשים. לצערי הרב היה ויכוח מאוד גדול בוועדת הבריאות בין חברי הכנסת ממפלגת העבודה לחבר הכנסת ליצמן, וטענו שם שהוא רוצה לעשות משטר אייתולות. חבר הכנסת פינס – יש לי פה, דרך אגב, אם אתם רוצים, גם כלכליסט וגם הארץ שמדווחים על אותו אירוע שבו האשימו את השר שבגלל שהוא חרדי הוא רוצה לעשות הפרדות. אני חושבת שיש טעם מהותי, אמיתי, להפרדה בין גברים לנשים בטיפול הפסיכיאטרי.
אדוני השר, לגבי דבר שציינת כבר קודם – דיברת על עניין של מניעת העסקתם של עברייני מין בכל מוסד שיש בו נגיעה לקטינים. זה חוק שאני העברתי, ושם לא דיברנו רק על מערכת החינוך; דיברתי על כל גוף, מוסד, גם אם זה בהפרטה, כי זה היה בעקבות אירוע שעמותה העסיקה מתנדבים בבית החולים והסתבר שאחד המתנדבים, הדוד המבוגר והטוב, היה מטריד סדרתי וניצל את העניין. אני רוצה לדעת מה עושה המשרד כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה. האם יש בדיקות תקופתיות? מדוע המשרד לא יערוך עכשיו את הבדיקה אם כל העובדים שנמצאים בתוך המסגרות הפסיכיאטריות של טיפול נפשי בכלל הגישו את אותו מסמך שמחויב לפי החוק? לצערי הרב, אני מגלה שבנושאים של הפסיכיאטריה החוק הזה לא מתקיים, לפחות לפי התשובה שלך. אנחנו צריכים לדעת אם יש לנו פדופילים ואם בכלל יש לנו עברייני מין בתוך המוסדות הללו.
עכשיו לעניין שאנחנו מדברים פה. אתה צודק, המערכת הורעבה יותר מדי זמן. כאשר הייתי שרה בממשלה הקודמת הגשתי תוכנית יחד עם ארגוני הפסיכיאטריה הארצית, יחד עם רופאים וכל אותם גורמים שאמונים בקהילה, וישבנו על חלק מהמרכיבים שלה עם מנכ"ל משרד הבריאות דאז חזי לוי; מאז התחלף הצוות. אני שואלת אותך: האם אתה מודע לתוכנית שהוגשה, שמדברת על החיזוק של הטיפול הנפשי בקהילה לכל אותם נערים ונערות שאין להם מקום? אנחנו מגלים את זה גם מתוך ועדה שהייתה, בין שזאת ועדה לזכויות הילד, שנאמר בה על ידי ד"ר טל ברגמן, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, כי המשרד לא תמיד מודע לאישומים או להרשעות של עובדים במערכת; קיים היעדר פיקוח במוסדות סגורים, שרובם מופרטים; יש היעדר שיתוף פעולה ושיתוף מידע בין הגופים. יתרה מזו, לפי דוח מבקר המדינה משנת 2019, 195 נערים ונערות בסיכון מחכים להיכנס למסגרות חוץ-ביתיות, ואין להם מקום בגלל תורי ענק. במקביל, חוסר המענים בקהילה גורם לכך שהם מגיעים למוסדות שלא מתאימים להם.
עכשיו תראה, ההידרדרות בתקופת הקורונה היא מאוד מאוד מהירה. לא סתם הגשנו הצעה מאוד גדולה לקבוע שזה מקצוע במצוקה. אנחנו מדברים על תקנים, 200 תקנים במיידי, שצריך להכניס, אנחנו מדברים על חיזוק הרפואה הנפשית בקהילה, ואולי גם מניעת אשפוזים מיותרים. בגלל המחסור באותם רופאים בקהילה, אנחנו נאלצים לשלוח אותם לבתי חולים שלא תמיד מתאימים להם.
עכשיו שאלה נוספת ואחרונה, אדוני השר, בנוגע לכל אותו רצף טיפולי. גם כאשר הם משתחררים מהאשפוז הפסיכיאטרי, הם מגיעים לקהילה ואין להם רצף טיפולי, אין מי שילווה אותם. הקהילה לא יודעת מהן הבעיות שלהם, אין מי שמחכה להם, לכן כל ההישגים, אם היו הישגים באשפוז, לא יכולים להישאר לאורך זמן, ואנחנו לא יכולים לעקוב אחרי הטיפול באותם ילדים והם נזרקים בין הכיסאות. לצערי הרב, הרבה פעמים זה נגמר בטרגדיה אחת גדולה. תודה.
518 מילים של אורלי לוי אבקסיס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.