קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גם אני אצטרף למברכים אותך, אדוני סגן השר, על המינוי. אני חושב שזה מינוי חשוב. אתה גם בא מהשירות, ומצד שני היית זמן לא קצר כאן בכנסת ואתה יודע מה אנחנו מצפים מסגן שר ומהשר עצמו בפעילות שלנו מול משרד לביטחון פנים. מאוד חימם את הלב לשמוע שאתה מספר על הייחוס שלך ועל המודעות הגדולה – המורשת שאתה מביא איתך מהסבא – מה זה נקרא עלייה לקבר וסוג התפילה. לא תמיד יש את המודעות ואת ההבנה כמה יש ערגה לדבר הזה, כמה יש חשיבות בימים האלה, המיוחדים, ימי השנה של הצדיקים שנפטרים, והמונים, עשרות אלפים, עולים לקבריהם. זה מה שקורה במשך השנה לעיתים די תכופות.
אנחנו מבינים שאחרי האירוע שהיה במירון והאירוע שהיה בגבעת זאב בחסידות קרלין אנחנו צריכים להסתכל על הדברים אחרת. אנחנו מבינים, מצד שני, שבהרבה הילולות כאלה אין בעל בית אמיתי, בשונה אולי מהאור החיים. אני רוצה לציין את הדוגמה שאני מדבר עליה כדבר כללי, כמו ההילולה שאמורה להיות על קבר האר"י בצפת בעוד פחות משבועיים, שמגיעים גם אליו עשרות אלפים להילולה בה' באב.
יש עכשיו הרגשה, מהמארגנים ולא מהמארגנים, שאין בעל בית שאפשר להגיד עליו שהוא בעל הבית. יש אנשים שבאופן וולונטרי – עמותות – מיישרים את השטח, מביאים אורות, כיבודים להקל על אלו שבאים, אבל לא מישהו שלוקח אחריות מלאה. מצד שני המשטרה נמצאת בכל מקום והיא אחראית. אבל יש איזושהי הרגשה מאנשים שפונים שלהגיד "לא" זה יותר קל מאשר להגיד "כן". ואם אתה – אנחנו מבקשים ממך וגם שואלים: התובנה שצריכה להיות למשטרה היא שאם לא מתקיים אירוע ובסופו של דבר לא יכולים להגיע, ואלפים לא יודעים – זה דבר שאנחנו לא רוצים אותו. אני לא אומר שזה כשל, אבל זו לא השאיפה, זה לא נקרא משטרה במיטבה, לא לשם אנחנו רוצים להגיע. אנחנו צריכים לשאוף, אנחנו רוצים לראות אם ככה המשטרה, ההנחיה שלך, כן לקיים את אירוע, לשאוף להגיע, ולא לראות – להגיד "לא".
ואני אסיים עם הסיפור בעיירה שמינו רב שלא ידע, אבל הוא היה צריך לפסוק על העוף שהאישה שואלת אם זה כשר או לא. אז הוא אמר: יש לי פתרון – אם הכלב יאכל את זה, סימן שזה טרף, אם הכלב לא יאכל את זה אז סימן שזה כשר, בגלל שכתוב שכל נבלה וטרפה תשליכו לכלב, אז הוא בחר בזה. אנחנו מחפשים משטרה, אנחנו יודעים, הרבה יותר מקצועית, שתדע לשאוף לכך שהציבור כן יקבל מענה ויוכל להשתתף בהילולות האלה.
383 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.