קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, אדוני סגן השר. אני כבר בירכתי אותך אישית, אבל אני שמחה לברך אותך באופן ציבורי על כניסתך לתפקיד וגם להגיד שכבר על ההתחלה מצאתי בך אוזן קשבת מאוד ראויה. אני מקווה שתמשיך בדרך הזאת.
אני רוצה לדבר איתך על מה שדיברנו אתמול באופן פחות פורמלי, על מה שקורה בשכונת שמעון הצדיק בירושלים. שם במשך החודשיים פלוס האחרונים, מאז הרמדאן, יש התפרעויות כל יום – כל לילה, בעיקר – והן מלובות על ידי חברי כנסת שיושבים בבית הזה, חברי הרשימה המשותפת. הם מגיעים לשם לבצע הפגנות, אבל ההפגנות האלה מייצרות התפרעויות.
אל תפריע לי. אתם הולכים לשם ומסיתים, ואל תפריע לי. אדוני היושב-ראש, תגן על זכות הדיבור שלי, בבקשה.
אתם הולכים לשם ומסיתים. זאת עובדה. זאת עובדה.
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אמרתי לך שכוח המשטרה שנמצא במקום – כפי הנראה צריכים לשנות את הדירקטיבה שלו, את ההנחיה שלו, את המבוקש שהוא צריך להשיג. כי אם הוא מבקש להשיג רק שקט, אז הדרך להשיג שקט פוגעת בביטחון האישי של התושבים ובתחושת הביטחון שלהם ובזכויות שלהם, כי המשטרה אפילו מגיעה למצבים שהיא הודפת את התושבים היהודים עצמם, המתוקפים, לתוך הבתים במקום לתת להם הגנה. הגיעו דברים עד כדי כך שהמשטרה זורקת רימוני הלם לתוך החצרות של היהודים כדי שהיהודים יסתגרו בדירותיהם כדי שהם לא ייפגעו.
אני בטוחה שגם אתה, אדוני סגן השר, וגם היושב-ראש, שגם הוא קצין משטרה מוערך מהעבר, מסכימים איתי שלא זו הדרך לתת ביטחון אישי לאזרחי מדינת ישראל. אני פשוט רוצה לשאול אותך, גם בסיטואציה הרשמית הזאת, אם אתה באופן אישי תידרש לנושא של מה שקורה שם לנוכח התוצאות הקשות, הלגמרי-לא-מספקות, של מה שהמשטרה עושה שם בחודשים האחרונים – –
– – ואם אתה תנסה לייצר קו אחר, גישה אחרת, שתייצר גם תוצאה אחרת. תודה.
277 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.