קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, היושב-ראש, על ההתחשבות.
אדוני השר, בשבועות האחרונים התקיימו ברחבי המדינה מהומות על ידי המון ערבי בנגב, בגליל ובערים המעורבות. המשטרה לא הצליחה להתמודד ולתת מענה ראוי לאירועים, ונכשלה בתפקידה להשליט סדר וביטחון.
1. האם תוקם ועדת חקירה ממשלתית או אחרת לבחינת התנהלות המשטרה במהומות?
אדוני השר, אני רוצה רגע להסביר את בקשתי לוועדת חקירה ובדיקה. הרי עם כל הכבוד לנתונים ולסטטיסטיקות ולמספרים ולמעצרים – אגב, בדרך כלל זה קורה אחרי – יש מבחן תוצאה. במבחן התוצאה ראינו ימים על גבי ימים של אזרחים שמופקרים, של רכבים נשרפים, של בתים נבזזים, של בתי כנסת נשרפים, של משטרה שעומדת מחוץ לעיר העתיקה בעכו ולא נכנסת כשהיא יודעת מה קורה בפנים, ועוד ועוד. זה מבחן התוצאה. הבעיה היא, אדוני השר, לא בעוד כוחות ולא בעוד אמצעים. הבעיה היא להבין את האירוע. כשעומד המפכ"ל בעיצומם של האירועים ויורק בפרצופם של אזרחי ישראל ומדבר כמו מהאו"ם על שני צדדים ניצים סימטריים ושוויוניים, הוא לא מבין על מה מדובר. וכששוטרים עוצרים את מי שצריך לירות כדי להגן על עצמו, או כשאזרחים ישראלים עושים את מה שהמשטרה לא עשתה ובאו להגן על גופם ורכושם שלהם או של אחיהם בערים האחרות ולמשטרה לוקח שבוע להבין שזה דבר חיובי וצריך לשתף איתו פעולה ולא להילחם בו, יש טשטוש גדול של מי אויב ומי אוהב.
העובדה שלקח המון זמן – אתה יודע מה, בוא נלך אחורה. העובדה שאין מודיעין, העובדה שאין תרחיש ייחוס כזה, ואף אחד לא חשב שיש איום כזה וצריך לייצר לו תוכניות אופרטיביות וצריך לייצר תרגולות. כמו בצבא – הרי בצבא אנחנו מתרחשים מה האיומים שיש לנו בכל גזרה, בונים תרגולות, מאמנים כוחות, מייצרים יחידות מילואים ספציפיות. יש איום שנקרא התקוממות לאומנית של ערביי ישראל, שמשתפים פעולה כגיס חמישי עם האויבים שלנו בעזה, בצפון, לא יודע איפה; האירוע הזה לא קיים היום במדינת ישראל. אני חושב שאתה צריך לדחוף הקמת ועדה – כן, שיסתכלו: למה לא ידעו שקורה דבר כזה? למה המודיעין עיוור? למה אין תרגולות ותוכניות ותרחישי ייחוס? למה המפכ"ל מדבר כמו שהוא מדבר, וזאת הרוח שהוא מקרין אחר כך גם למפקד המחוז ולמפקד המרחב ולמפקד התחנה, ואז מבלבלים בין אויב לאוהב ועוצרים את היהודים ומשחררים את הערבים? למה לקח כל כך הרבה זמן לגייס את הכוחות? למה לכוחות לא היו תרגולות? למה ועדת אור עדיין לא בוטלה, זו שסירסה את משטרת ישראל, אפרופו הגיבוי שכולם מצפים לו? אילו תיקוני חקיקה נדרש לבצע כדי שאפשר יהיה להבחין בין סיטואציה רגילה של אירוע פלילי אזרחי – ופה אולי קצת טעינו כשחיברנו את השאילתות, כי חבר הכנסת טייב שאל על אירועים אזרחיים של פשיעה – לבין זה שעוברים רגע mode: אנחנו באירוע לחימה מול אויב? נכון, ערביי ישראל הם ייצור דואלי בהקשר הזה, הם גם אזרחים, אבל מה לעשות, יש להם הזדהות עם האויב, האירועים עכשיו היו לאומניים, מלחמתיים לחלוטין. לחלוטין.
זה טיפול השורש שצריך לעשות כדי למנוע אירועים כאלה חמורים פי אלף, חס וחלילה, במלחמה הבאה, שתיפתח אולי בגבול הצפון. את זה, אדוני השר, אתה צריך להוביל, ולא וטיפולים קוסמטיים של עוד קצת כוח ועוד קצת נשק – –
– – ועוד קצת כתבי אישום ועוד טיפה פרקליטים. עד שלא תהיה הבנה של האירוע, וממילא כל mode הפעולה משתנה, חבל לנו על הזמן.
ורק בקשה קטנה: מחר מתוכננת הפגנה גדולה בלוד.
ביום שישי, סליחה. קיבלתי המון פניות של תושבים בפחד.
אני מבקש לוודא שיש היערכות מיטבית, עוד פעם, שלא נהיה מול פוגרומים כשהמשטרה עומדת בצד ומחפשת להרגיע, והיהודים מסתגרים בבתים וחוטפים אבנים פנימה. תודה.
557 מילים של בצלאל סמוטריץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.