קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני סגן השר, באסון שהיה במירון זיהוי החללים התעכב זמן רב על אף – לא נעים לומר – שהחללים נשארו שלמים, החללים. רציתי לשאול:
1. מדוע הובאו החללים שזוהו עוד במקום האירוע במירון למכון הפתולוגי לזיהוי שנית? מי נתן את ההוראה?
2. מדוע לא הובאו החללים למכון הפתולוגי כבר בלילה או בבוקר?
3. מדוע הזיהוי במכון הפתולוגי לקח, לכאורה, זמן רב?
אתה יודע, אם זאת לא הייתה הכנסת שלנו הייתי צוחק. שאלה 3 – הבנתי שזה משרד הבריאות. אני מבין. אחרי – הסתיים האסון, לצערנו נהרגו אנשים, יש חללים. מי נתן את ההוראה לא לשחרר את הגופות? שאלה פשוטה. לא חקירות מח"ש, לא מבקר המדינה, לא שאלתי מי נתן הוראה להיכנס למירון, לא שאלתי איך האסון קרה. שאלתי: קרה אסון, זיהו 13 אנשים, כפי שכולם יודעים; יכלו לזהות מעבר, אבל עזוב. למה לקחו אותם משם? מי נתן את ההוראה אחרי 12 שעות לקחת אותם? זאת שאלה פשוטה. לא חקירה. זה לא האסון, אני מדבר איתך על אחרי האסון.
אבל מה שאתה אומר מפחיד אותי, כי אם חקירה גורמת לכך שלא עונים תשובות עד שתיגמר החקירה, אז אנחנו נסיים – –
– – שנתיים ועדת חקירה ואז יתחילו לענות.
אתה יודע, זה מפחיד אותי, זאת סיבה שלא תהיה חקירה.
אני נורא מצטער, אבל לא קיבלתי תשובה על שאלה פשוטה.
אני חייב לומר לך שזה מביך. אני אפילו לא יכול – זה מביך. התשובה מביכה, אתה מבין שהתשובה מביכה. הרי לא שאלתי מי נתן הוראה להכניס אנשים למירון בניגוד להנחיות, שאלתי שאלה פשוטה מאוד.
242 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.