אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת מלול, היום, בפעם השנייה בחודש האחרון, דלתות בניין חדשות 12 נופצו והונח מכתב איומים ברצח בנוסח הבא: "בפעם הבאה הלבנה תהיה מכוונת לאחד או אחת מהראשים שלכם - - - התייחסו למכתב בכובד ראש, חבל - - - בסוף מישהו ימות". אדוני היושב-ראש, זה מפריע לי - - -
זה כמובן אחרי שנופצו גם דלתות מערכת עיתון הארץ ורוססו כתובות גרפיטי בנוסחים דומים ליד בניין חדשות 13. מה עצוב בכל האירוע הזה? שאף אחד כבר לא מתפלא. אף אחד לא נזעק. זו הפכה לסוג של נורמה מחרידה של ביזוי אנשי תקשורת, כינויים בשמות גנאי, השוואת ערוצים ישראלים לערוצי תעמולה של אויבינו, ממש התרת דמם של עיתונאים ישראלים. אם היינו חושבים שהממשלה תגנה את זה, ששר התקשורת יזדעק ויצא להגנת התקשורת החופשית במדינתו – זה אולי יכול היה לקרות במדינה עם ממשלה נורמלית. אבל הממשלה, הממשלה הנוכחית, היא זו שמכנה, מבזה, מגחיכה, משווה לאויבינו ומתירה את דמם של העיתונאים שלנו.
"ערוצי התבהלה", מכנה אותם ראש הממשלה. "אל-ג'זירה", מכנה אותם השרה מאי גולן, שלא לדבר על שר התקשורת, שמעבר לשלל הכינויים שהוא הגדיל ואמר, הוא גם הזדרז לחוקק חוקים נגד התקשורת החופשית ואפילו השווה אותם לחרקים שהוא מועך עם קלסר בסרטון שהעלה לרשת. והכול בשביל מה? הכול בשביל להראות לבייס. כדי לשלהב את הציבור זה נגד זה, ליצור פילוג ושנאה: אנחנו והם, הטובים והרעים, הלאומיים והאויבים, עוכרי ישראל. וזו התקשורת, בג"ץ, היועצת המשפטית – סליחה, כל היועצים המשפטיים, גם של הכנסת. בכלל, הפקידים – הרי יש פה גם דיפ סטייט, מדינה בתוך מדינה. וזה מגיע מהראש, חבריי חברי הכנסת, זו לא פליטת פה פה או שם, זו מדיניות, מדיניות מוכתבת מראש מפלגת השלטון.
אז לא, לא מתפלאים מהמצב. בעיקר עצובים, מוטרדים וחוששים שהלבנה הבאה באמת תפגע בראשו של עיתונאי שדיווח על אירוע שלמישהו שם בממשלה לא בא בטוב. זה יכול לקרות מחר בבוקר, זה יכול לקרות גם עוד היום, ראינו איך מילים הורגות בהיסטוריה שלנו. עיתונאי ערוץ 12 נרצח – תחשבו על הכותרת הזאת, חברי הקואליציה. תבינו שהיא מציאותית לחלוטין, וכשזה יקרה, תיזכרו בתשתית שאתם יצרתם כאן במדינה, באדמה החרוכה שהותרתם אחריכם.
אני מקווה שאנחנו עוד נתקן את כל הנזק שעשיתם, ונביא לעם הזה – נביא לעם ישראל תקווה למציאות טובה יותר. תודה רבה, אדוני. תודה רבה.
361 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.