הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר, התשפ"ו–2026

תודה רבה, אדוני היושב בראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת. 06:29, רעים, ענר שפירא, צומת שער הנגב, צוות קלמנזון, חוף זיקים, נובה, שבי, חמ"ל תצפיתניות, 252 חטופים, משטרת שדרות, דלת ממ"ד שנפרצת בעוצמה וירייה. משפחת קדם, סימן טוב, חדירה בגדר, טבח, ניר עוז, טנדרים, התנדבויות אזרחיות, מאות אלפי מילואימניקים, רן גווילי – כל אלו ועוד אלו שמות, מקומות ושעות שנחרתו בזיכרון הלאומי של מדינת ישראל. 7 באוקטובר, כ"ב בתשרי, שמחת תורה, הוא לא עוד יום בלוח השנה, והוא גם לא רק אוסף של אירועים נקודתיים. זה אירוע מכונן, רחב, רב-שכבתי, אירוע של כאב, של טבח, של טרור, של חטיפה, אבל גם של גבורה, של חוסן אזרחי ושל ערבות הדדית יוצאת דופן.

מתוך ההבנה הזו ומתוך אחריות לאומית עמוקה, אנו מביאים היום לקריאה השנייה והשלישית את הצעת חוק זיכרון הטבח והנצחת הגבורה ביום כ"ב בתשרי (שמחת תורה) – 7 באוקטובר. ההצעה מבקשת לעגן בזיכרון הלאומי את האירוע כולו: המתקפה, הלחימה, הטבח, החטיפות, מעשי הגבורה והאצילות, ההתמודדות, החוסן והשפעתו של היום הזה על מדינת ישראל ועל החברה הישראלית.

החוק שאנו מצביעים עליו היום נכתב בידיים רועדות, בדמעות ובכאב, ביחד עם משפחות השכול, משפחות השבים והשורדים. יחד ישבנו בוועדת החינוך שעות על גבי שעות, דייקנו כל מילה, כל אות, שמענו את הזעקות, הבטנו על השבר ופגשנו את הקושי. אחרי עבודה מעמיקה, רגישה וכואבת, יצרנו יחד את החוק הזה, שהוא עצמו הגלעד הלאומי של מדינת ישראל.

הצעת החוק מגדירה באופן ברור את מטרותיה: שימור הזיכרון הלאומי של מתקפת הטרור הרצחנית, הזוועות, הטבח והחטיפות; הנצחת זכרם של האזרחים, אנשי כוחות הביטחון, ההצלה והרפואה שנפלו ונרצחו; תיעוד סיפורי הטבח, החטיפה, ההתמודדות בשבי; העלאה על נס של מעשי הגבורה, האומץ, החוסן והערבות ההדדית שבאו לידי ביטוי באותם ימים קשים. לצד זאת, החוק קובע יום זיכרון ממלכתי קבוע, בטקס ממלכתי, בדיון מיוחד בכנסת ובפעילות חינוכית במערכת החינוך ובמערכות הביטחון, ההצלה והאכיפה, כדי להבטיח שהזיכרון הזה יהיה חלק בלתי נפרד מהתודעה הלאומית לדורות.

אבל ליבו של החוק הוא הקמת רשות זיכרון לאירועי 7 באוקטובר – רשות ממלכתית, סטטוטורית ומבוקרת שתהיה אחראית לתיעוד מלא ומהימן של כלל האירועים, להקמת אתר הנצחה וזיכרון לאומי, מוזיאון וארכיון, למחקר, חינוך והנגשה לציבור בישראל ובעולם ולשימור המקומות שבהם התרחשו האירועים בנגב המערבי. הרשות תפעל בשיתוף ציבור – משפחות הנופלים והנספים, משפחות החטופים, השבים, שורדי המסיבות ונציגי היישובים והקהילות שנפגעו – כחלק מתפיסה שמבינה שזיכרון לאומי אינו נבנה מלמעלה בלבד אלא מתגבש יחד עם מי שנשאו ונושאים את המחיר.

בנוסף, במסגרת החוק יצרנו מנגנון מיוחד וקריטי לשימור והעתקה של מיגוניות המוות. אותן מיגוניות, שהפכו למזבחות גבורה, ישומרו פיזית, גם כדי שהדורות הבאים, אלה שלא יכלו לגעת בלב הכאב, יבינו מה קרה באותו בוקר נורא.

חבריי, ההנצחה והזיכרון אינם יכולים לעמוד לבדם. החוק הזה חשוב מאין כמותו, אך המלאכה רחוקה מלהסתיים. עלינו להמשיך, גם בקדנציה הבאה, לפעול לטובת חקיקה והמשך רציף שיסדירו את זכויות המשפחות והשורדים. מהבמה הזו אני רוצה לשלוח להם חיבוק גדול ולדייק ולחדד את המחויבות שלנו – של כנסת ישראל, של ממשלת ישראל – לתמוך בהם, לנצור את גבורתם, ולהמשיך ולקדם חקיקה משמעותית למענם.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לדקל ליפשיץ היקר, נכדם של שורדת השבי יוכבד ליפשיץ ושל עודד, ה' ייקום דמו, שנחטף ונרצח, שיזם את החקיקה הזו; לעבודה העדינה והמדויקת של היועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק, שבאמת ביכולת נדירה ולא מובנת מאליה, ביחד עם המשפחות ועם חברי הכנסת; לך, יו"ר הוועדה, יוסי – לשבת שם בוועדה, לגעת בלב של המשפחות ולהביא את החקיקה הזו כאן לקריאה השנייה והשלישית, זו מלאכת מחשבת רגישה ועדינה. ובאמת לך, מירב, ההחלטה להביא בסופו של יום את החקיקה הזאת לפה, זה מעשה אצילי מאין כמוהו ויכולת אנושית מרשימה ומדהימה ברגעים האלה. אנחנו גם רגעים לפני בחירות, אנחנו בתוך עיצומה של מערכה שכל מה שקורה בה הוא משמעותי, ויש לה השלכות אדירות לכל אחד ואחד, ובוודאי למי שהובילה כאן את האופוזיציה. אני באמת מודה לך מעומק הלב על ההחלטה האצילית הזאת, לאפשר לחקיקה הזאת להגיע לסיומה. רק ההודעות שאנחנו מקבלים מהמשפחות, על החיבוק הזה שאם הן היו פה הן היו יכולות לתת לך. לאופיר כץ, שמוביל את הקואליציה ותמך וסייע כדי שהחקיקה הזו באמת תגיע ותושלם, ולכל החברים מהקואליציה ומהאופוזיציה שסייעו כדי שהחקיקה הזאת תבשיל ותונח כאן על מליאת הכנסת.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שזה לא מקרי שאנחנו סוגרים את החקיקה ביום האחרון של הקדנציה הזו עם האירוע שטלטל את מדינת ישראל וייזכר לדורי-דורות; את המשמעות שלו – מה שקורה כשחלילה אנחנו שוכחים שאנחנו אחים, כשיש מסביבנו אויבים שלא מבדילים בין קואליציה לאופוזיציה, ואיך אנחנו מצד שני גם יכולים לעמוד מנגד, להתגבר ולקחת את מדינת ישראל למקומות טובים יותר.

תודה רבה לכל השותפים. שנתבשר בבשורות טובות, ובהצלחה לכולנו ולכל עם ישראל.