קודם כול, יש לי חוב של תודות מחוק הנצחת גולדה. אדוני ראש הממשלה, ראיתי שבחרת להצטרף אלינו להנצחת גולדה, אז שמחתי לראות את ההודעה שלך שמצאת שגולדה ראויה להנצחה. ואני רוצה להודות באמת להרבה מאוד אנשים שעזרו לנו להביא את חוק גולדה לקריאה שנייה ושלישית: למנכ"ל האוצר ישראל מלאכי; לדנה ממשרד ראש הממשלה; לחברתי פנינה תמנו שטה, כמובן; לצבי סוכות; לאכרם חסון, שניהל את רוב הדיונים; לאתי, מנהלת ועדת החינוך; לנירה היועמ"שית, שעשתה עבודה מדהימה; לשר עמיחי אליהו, שאפשר לנו להתקדם; להנהלת הקואליציה, עליזה, דניאל, יניב; ליו"ר הקואליציה אופיר, ולנטע.
אתה, אתה הודית, זה לא אני.
למכון גולדה למנהיגות, שהוא המשפחה, שאול רחבי הנכד ותמר זעירא, וגם לחברים מקיבוץ רביבים.
אני רוצה להודות מאוד לאישה יוצאת דופן, מדהימה, שעושה עבודה מקצועית, עם עמוד שדרה ישר מפלדה, היועצת המשפטית של הכנסת שגית אפיק, שהרבה מאוד מאוד מאיתנו חייבות וחייבים לה פה הרבה מאוד תודות.
עכשיו אני רוצה להודות על החוק הזה לצוות חוקה, וכמובן לצוות שלי – אור רובלביץ', יועץ ודובר ואישיות יוצאת דופן, אילן זלאיט ניובאואר, היועץ הפרלמנטרי, וגיל סולומון.
ואני רוצה להגיד מילה על הצעת החוק שאנחנו נצביע עליה עכשיו. תראו, חברות וחברים, אנחנו עכשיו מרחיבים קצת את ההתיישנות על בן דוד כבן משפחה, שאם פגע בקטין או קטינה, יהיה אפשר להגיש תביעה אזרחית בגין הפגיעה הזאת ביותר זמן. את ההתיישנות על עבירות מין במשפחה בוודאי, אבל בקטינות או קטינים בכלל, צריך לבטל באופן מלא, והסיבה היא זאת: כשקטין או קטינה נפגעים פגיעה מינית, זה כמעט לעולם על ידי מישהו קרוב, עם סמכות, עם גישה, שיש לו אפשרות לא רק לפגוע את הפגיעה המינית אלא גם להגיד לקטין שזה לא באמת מה שקורה ושזה הסוד שלנו, ולמנוע ממנה או ממנו בעצם לספר לעצמם מה קורה. וייקחו שנים, ולפעמים עשרות שנים, ולפעמים דברים איומים כמו פגיעה של הילדות שלך, או חשש מפני פגיעה של הילדות שלך, בשביל שתביני מה קרה ותתחילי להתמודד עם הפגיעה בגיל כל כך קטן וכל כך צעיר.
חברות וחברים, פגיעה מינית היא ממש תשתית הרוע בחברה האנושית. פגיעה מינית בילדות מובילה לתעשיית המין, לפשע, לזנות, לאלימות, לאומללות וסבל אין קץ בשלל דרכים, והיא רווחת הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנות ומוכנים לדווח לעצמנו. אנחנו מדברות על נתונים מבהילים, שמדברים על פגיעה מינית בכל בית שביעי, על זה שעד גיל בערך עשר ילדות וילדים נפגעים באותה מידה, אבל ילדות גדלות לנשים שנשארות קורבנות, ובנים שנפגעו הופכים הרבה פעמים למקרבנים או לאלימים בהרבה דרכים.
יש לנו הרבה כלים כדי למגר את הזוועה הזו. יש היום כל כך הרבה מחקרים, כל כך הרבה ידע, כל כך הרבה ניסיון מצטבר חיובי איך ממשלה, כל ממשלה, יכולה לעשות תהליכים שיוציאו מאנשים דברים טובים ולא דברים רעים. אני מפצירה בכולנו שיום אחד נהיה הממשלות האלה, שזה מה שהן עושות, ולא ההפך. תודה רבה.
440 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.