תביאי לי את הדף, אני אגיד את התודות.
אדוני היושב בראש, חברי וחברות הכנסת, אתה יודע, היושב-ראש, כשאני גיליתי שגולדה מאיר, ראש הממשלה האישה הראשונה, היחידה, אינה מונצחת בספרי ההיסטוריה של עם ישראל בעת הזאת, זה השאיר אותי בתדהמה. אז פתחתי את ספר החוקים, ובעיקר את פרק ההנצחות, וגיליתי שלא הייתה אפילו אישה אחת שמונצחת, ואליד.
גולדה מאיר היא לא רק ממייסדות המדינה הזאת. היא הייתה אישה אמיצה, מנהיגה, בתקופה שבה לנו, כנשים, כחברות כנסת שנמצאות כאן בבית הזה, יהיה קשה מאוד לדמיין איך אפשר בכלל להתנהל. מה שהניע אותה זה אהבת ארץ ישראל וההבנה העמוקה שביתו של העם היהודי הוא כאן. היא הבינה שבשביל שהמדינה תוקם ויהודים יבואו לכאן מכל רחבי העולם, זה מצריך הגנה ובניית בית שאליו יעלו ויבואו. כשיש מוסדות, כשיש מועצה, לאחר מכן ממשלה – והיא עצמה, שלקחה תפקידים משמעותיים.
סיפרת, חברת הכנסת מרב מיכאלי, על פועלה הרב וגם על ילדותה. התרגשתי לשמוע ואני עדיין מתרגשת לשמוע – למרות שאנחנו עוסקות הרבה מאוד זמן בחוק הזה – כל פעם עוד נדבך ועוד פרט. אני לא ידעתי שהיא גדלה בעוני מרוד ברוסיה, וזה – את יודעת מה? זה לא מפליא שכפועל יוצא היא לקחה את אותה ילדות והפכה את זה לכלים הכי משמעותיים בשליחות שלה. כי הביטוח הלאומי – היום אנחנו לא יכולים לדמיין בכלל שהיינו יכולים לחיות במדינת ישראל בלי ביטוח לאומי.
האישה הגדולה הזאת לא הייתה מושלמת. גולדה מאיר חטפה וחטפה, ולקחה אחריות וידעה גם להתפטר אחרי מלחמת יום כיפור. אבל הרגשתי שנעשה לה עוול כשכל ההיסטוריה החיובית של גיוס הכספים, של היותה שרת חוץ, שרת העבודה, של הגנה על נשים כמנהיגת פועלות – כל הדבר הזה היה תחת חשכה, תחת צל. לעומת זאת האירו את הצד שהיא טעתה בו, וכולנו יודעים שמי שלא עושה לא טועה.
אני חושבת שהיום אנחנו מתקנים עוול כל כך גדול. אנחנו מכבדים את עצמנו, לא את גולדה, בזה שאנחנו מתקנים את העוול ומחוקקים חוק לזכרה של ראש הממשלה הרביעית בישראל.
לא נשאר כל כך הרבה זמן. אני אשמח אם תוסיף לי מעט בגלל התודות. אבל אני רוצה להודות למשפחתה של גולדה. לא הספקתי לפגוש אותם. אני חושבת שטעיתי בכך. אני מקווה שכיבדנו אתכם ,מספיק למרות שלפעמים הדיונים היו לוהטים, ואני גם יודעת להרעיש; הכול ממקום טוב, מכוונה טובה, כדי שבאמת הילדים שלנו יגדלו לאור מורשתה ואומץ ליבה.
לצערי, לא נשאר זמן, אז אני רוצה קודם כול להודות ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת צבי סוכות; לחבר הכנסת אכרם, תודה על הרגישות, על הסבלנות; למנהלת הוועדה אתי, ליועצת המשפטית נירה, וכמובן לכל צוות הוועדה; ליועצת המשפטית שגית אפיק. אני רוצה להודות על שיתוף הפעולה היוצא-דופן של מפלגת הציונות הדתית – כשמגיע מגיע – החל מהשרה סטרוק, ואתה, אוהד טל, יושב-ראש הסיעה, שאני אומרת לך, אף אחד לא נתן לנו סיכוי שזה יעבור. נתת הבטחה להביא את המיליון הראשון, אז יש לך חלק גדול בעניין הזה. וכמובן, השרה אורית סטרוק, שעלתה לכאן והייתה אמורה להתנגד, והחליטה שהיא לא מתנגדת ואמרה שהיא מעריכה ומוקירה, ואמרה: נמצא את הפתרונות. לאחר מכן גם שיתוף פעולה של השר עמיחי, שרצה מאוד מאוד לעזור, אז גם על זה, על הכוונה, אנחנו מודים לך.
בסוף, אני בעיקר רוצה להודות לך, חברת הכנסת מרב מיכאלי, שהחלטת – אני לא יודעת, אני מקווה שתתמודדי בכל זאת לכנסת הבאה, אבל דיברת על זה שזה מאוד עצוב שאין אפילו ראש מפלגה אחת שרצה בבחירות הקרובות, למרות ששרן השכל הקימה מפלגה, ואני מברכת אותה; נראה מה יקרה עם זה בקרוב. אני רוצה להגיד לך תודה – תודה שהיה לך אומץ לב לרוץ ולהיות ראש מפלגה; תודה לך שאת שמה את הנשים על המפה; תודה לך שאת לא מוותרת, לא מתנצלת. אני חושבת שהבאת לכנסת הרבה מאוד צבע חיובי בעניין הזה, משמעות ומהות והרבה מאוד חוקים. אם כבר לחוקק את החוק הזה, אז עם מישהי שעבדה מאוד קשה, וניסתה להעביר אותו פעם אחר פעם – והצלחת, והפעם אני אומר: הצלחנו. תודה רבה.
617 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.