גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אני מנצל 20 שניות. רק רציתי לעלות לפה כי אני רואה שנטע יושבת בתא שלה ואני מנצל את הפעם האחרונה שאת אולי פה להגיד לך שאין עוד אחת כמוך. תודה על כל מה שעשית גם בשבילנו, גם בשביל המדינה, גם בשביל הכנסת. מירב, אני רוצה להגיד גם לך תודה ענקית. אני אומר לך את זה הרבה, אבל אי-אפשר להסביר מה את עוברת, כמה נלחמת ואיזה דברים מטורפים עצרת בארבע השנים האלה. אני חושב שיום אחד תצטרכי לכתוב ספר, כי רק מהסיפורים שאני שומע בדרך הביתה, זה דברים מטורפים שהצלחת כמעט לבד, עם גב אדיר, אבל בשכל, בחוכמה ובתבונה לעשות.
ואני רוצה להגיד גם לצד השני. עליזה נמצאת פה, ואני רוצה להגיד גם לך. לא מובן מאליו, נלחמים פה, מקום סוער, אבל בסוף, כשזה הופך להיות אישי ובין אנשים, אני יודע שיש למי לבוא ואני יודע שיש עם מי לדבר, ותודה גדולה גם לך. מרגי לא נמצא פה - - -
ינון, אותך אני אוהב. כנסת ישראל מקום מדהים, זכות גדולה, ואני באמת מאחל לכל מי שיהיה פה ולכל מי שיבוא לפה הצלחה אדירה, סייעתא דשמיא, ובאמת שיהיו פה האנשים הכי טובים, הכי ראויים והכי נכונים לנהל את עם ישראל. אני רואה פה את אופיר, שנמצא מולי. אופיר, לא שמתי לב. אני רוצה להגיד גם לך תודה גדולה על השותפות ועל הדרך. עשית עבודה באמת – קצת חוקים הזויים, אבל עבודה חבל על הזמן. תודה רבה.
232 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.