קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אנחנו דנים היום בחוק שעוסק בבחירות, ביום הבחירות. יש מי שרואה ביום הבחירות רק הסדרים טכניים. אני רואה בו משהו יותר עמוק. אתם יודעים, אני הרבה חושבת על זה וחוששת שיום הבחירות המתקרב יהיה אחד הימים המתוחים ביותר שידעה מדינת ישראל, ואני חוששת מאלימות רצינית ברחובות.
זו אולי מערכת הבחירות ה-11 או ה-12 שלי. השתתפתי בבחירות ארציות, בחירות מוניציפליות, ואתם יודעים, ביצעתי את כל התפקידים שיש במטה הבחירות בעיר, עשיתי כמעט כל תפקיד: חילקתי פליירים, ניהלתי מאגרי מידע, דאטה, ניהלתי חוזים של עובדים, שיבצתי את הפעילים בקלפיות, ספרתי קולות, אפילו הייתי יושבת-ראש קלפי, ואני מכירה מה קורה ביום הבחירות מהשטח לא מהאולפנים ולא מטוויטר – מהרחוב.
אני זוכרת איך היינו עומדים בדוכני ההסברה בעיר שלי, בכרמיאל, לא כדי לריב – כדי לדבר עם אנשים; לא להשפיל אף אחד אבל לשכנע – לא רק לשכנע שיצביעו לנו, כדי שיממשו את זכות האזרחית שלהם, זכות הבחירה, שיבואו לפחות לקלפי לתת את הקול שלהם, לממש את הזכות הדמוקרטית שלהם. ואז, אתם יודעים, היו מקרים שונים – אדוני היושב-ראש, אי-אפשר להמשיך ככה, הם צועקים יותר ממני.
אני אספר לכם מקרים שקרו לנו כשעמדנו בדוכנים כדי לשוחח עם התושבים ולעשות את התעמולה המותרת לפי החוק. התקרבו אלינו קבוצות של בני נוער, יכול להיות שגם קטינים, צעירים, התקרבו לאנשים מבוגרים, פעילים שלנו, וממש חטפו כובע מהראש של בן אדם זקן, קשיש, ממש מבוגר מאוד, לקחו ממנו את הפליירים, חטפו מהידיים, פיזרו על הרצפה, וצחקו איך הוא מתכופף ואוסף את הפליירים האלה. וכשבן אדם שעמד לידו התחיל להגן על הקשיש הזה, על האיש המבוגר, המכובד, שאפילו לא הרים את הקול, אז בני הנוער, החברים, התחילו לצלם איך מעמידים אותם ומנסים לחנך אותם, ועשו פרובוקציות. וכשהבן אדם הרים את הקול, התחילו לצלם אותו והם הזמינו משטרה. הגיעה משטרה ופשוט עצרה את שני האנשים המבוגרים האלה במקום להגיד נו נו נו לפרובוקטורים הקטינים שעשו בלגן במקום שבו עמדו הדוכנים של הבחירות.
זה מוכר לנו, כן, שמתקרבים לפנים, בזמן שאנשים מבוגרים לא אומרים מילה ומתנהגים בכבוד, והצעירים מלאים אנרגיה, ממש דוחפים לפנים משהו. זה מזכיר לכם אולי את מרדכי דוד, מזכיר לכם אולי את הדר מוכתר. אתם יודעים, בחסות הליכוד – וצר לי להגיד את זה – אתם פשוט מקדמים ומקדשים את האלימות והבריונות.
אני רוצה לספר לכם מקרה שקרה לפני חודש בכרמיאל. בחודש שעבר הגיע גיא פלג להרצות בכרמיאל. שלושה פרובוקטורים הגיעו למקום, התחילו לצעוק, לקלל וכמעט שברו את דלתות הזכוכית בהיכל התרבות. היו שם מאבטחים, הזמינו משטרה, ואתם יודעים מה קרה? שום דבר לא קרה. אף אחד לא נעצר, אף אחד לא נכנס ואף אחד לא קיבל אפילו אזהרה. וכשאין מחיר לאלימות ויש אלימות – אתם יודעים, אני חוששת שביום הבחירות יהיו אנשים שלא ינסו לשכנע מצביעים אלא ינסו להפחיד את האנשים, להרתיע פעילים, להפריע לוועדות קלפי, לייצר כאוס. וההנהגה הזאת לא לוקחת אחריות על שום דבר. היא לא לוקחת אחריות על 7 באוקטובר, ואני בספק אם ייקחו אחריות על 27 באוקטובר.
אני רוצה שמערכת הבחירות תהיה שווה ותהיה ראויה, בלי קללות, בלי הפחדות, בלי שיגנבו שלטים ויקללו את האנשים וישפילו את האנשים. זאת הדמוקרטיה. דמוקרטיה אמיתית לא נבחנת רק בספירת קולות, היא נבחנת בדרך שבה אנחנו מתנהגים אחד לשני בדרך לקלפי. אני מאמינה שאפשר אחרת. אפשר לנהל קמפיין נוקב, אידאולוגי, אפילו סוער, אבל גם מכבד. זה מתחיל כאן, בבית הזה, זה נמשך במפלגות, אחר כך במטות, ברשויות מקומיות, ובסופו של דבר זה יגיע גם לרחוב, כי הכול מתחיל בהנהגה. תודה רבה.
550 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.