חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, השבוע הזה הוא שבוע איום ונורא, הזוי. ראינו שהקואליציה מעבירה חוקים – חוק ביזוי התורה; חוק חנינה למשתמטים, עבריינים, חרדים; חוק לחיסול היועצת המשפטית לממשלה; חוק לחיסול התקשורת; חוק להחזרת מונופול הכשרות; כמובן תעשיית הג'ובים; חוק להפרדה מגדרית באקדמיה. כל החוקים האלה הם הפנים של הממשלה הזו ושל ראש הממשלה, פני ההפקרה.
הממשלה והקואליציה מעלים חוקים שרומסים את הדמוקרטיה בישראל, שמפלגים את העם. כל תחום בחיים נהרס. שלוש וחצי שנים של מלחמה עקובה מדם. עסקים, משפחות וחיילי מילואים קורסים, תיירות החוץ בכלל לא קיימת, ואתם, קואליציה, ממשיכים בשלכם – ממשיכים לא לגייס ציבור שלם שמשתמט, ממשיכים לא לשלב אותם בשוק העבודה, ממשיכים להפריד אותם משאר אזרחי המדינה, ממשיכים בכל הכוח, כי הכי חשוב לשמור על קואליציה. והינה, עכשיו יש עוד איזה משברון סביב חוק מימון מפלגות, העיקר לשמור על השותפים הטבעיים. אתם כרגיל לא לוקחים אחריות. תמיד יש מישהו אחר שאתם מאשימים.
חברי וחברות הקואליציה, טלו קורה מבין עיניכם. הסתכלו במראה. מה שתראו שם זה את פניכם – את פני האדישות, את פני הזחיחות, את פני היוהרה, את פני עריצות הרוב, את פני ההפקרה, פנים של מי שלא אכפת להם בכלל מהציבור. אבל ההיסטוריה ועם ישראל ישפטו אתכם, ולא ירחק היום והאזרחים יקיאו אתכם מקרבם. עם ישראל יאמר את דברו ב-27 באוקטובר. אתם כבר לא הרוב, וכל חוק שעובר כאן הוא עוד אות קלון לקואליציית המחדל וההפקרה. בקרוב, בממשלה הבאה, אנחנו נתקן, נתקן את החורבן וההרס שהבאתם למדינה.
אז השבוע הסיוט הזה הולך להסתיים, המקום הזה. השבוע האחרון לכנסת העשרים-וחמש מחר. אני רוצה לומר תודה, כי הכי מגיע לעובדי הכנסת, לעובדי הוועדות, לייעוץ המשפטי, לאנשי המשמר, לעובדי המשק – לכולם בבית הזה. מגיעה להם חופשה, לחזור להיות קצת עם המשפחה, לחזור קצת לנשום, כי התעמרתם בהם. שלשום היה כאן אפילו אירוע מרגש של ילדי העובדים והמשמר שעולים לכיתה א'. היה מרגש לראות אותם כל כך שמחים וצוהלים. אז אולי בהזדמנות הזאת אני רוצה לאחל לתלמידי ישראל שיצאו לפני שבועיים לחופשת הקיץ שתהיה להם חופשת קיץ מהנה.
לתלמידים האלה, לתלמידי ישראל, היו שנים מאתגרות, שנה עמוסת מלחמות, ימי שיבוש בלימודים, אז מגיעה להם גם טיפת שפיות וילדות. ילדי ישראל, תשמחו, תצחקו, תנשמו, תנפשו. דרך אגב, לא כולם יודעים – נדמה לי שלפני שבועיים בערך בג"ץ דן בעתירה שדורשת לבטל את האפליה התקציבית לטובת החינוך הממלכתי-דתי, אפליה ביחס לתלמידי החינוך הממלכתי, יהודים וערבים כאחד. מסתבר שב-2024 ההוצאה הממוצעת של משרד החינוך עבור תלמיד תיכון ממלכתי-דתי הייתה גבוהה ב-26% מההוצאה הממוצעת בממלכתי רגיל, וההפרש אפילו גבוה יותר בממלכתי ערבי. בשקט בשקט המדינה שלחה את תשובתה לעתירה לבג"ץ. כמובן שלא גילינו משהו חדש, אבל הפעם המדינה גם אישרה את מה שטענו – המדינה הודתה שתלמידי החינוך הממלכתי הם תלמידים סוג ב', והפער ענק, בעיקר בחינוך העל-יסודי.
אז אפשר וצריך לקיים כמה זרמים בחינוך, אבל הבעיה היא שיש ביניהם הבדלי תקצוב גדולים מדי, בין השאר כי מערכת החינוך הפכה ריכוזית, הפכה פוליטית, מסורבלת, נוקשה. מערכת החינוך שכחה לשים את התלמידות והתלמידים במרכז ההוויה החינוכית, והתוצאה היא העמקת הפערים, פגיעה בילדים שלנו, פגיעה בעתידם, שחיקה במעמד המורה. המדינה משקיעה, אבל בפועל הילדים לא מקבלים מספיק. אפשר לראות את ההישגים שצונחים ביחס לממוצע במדינות ה-OECD. והכתובת על הקיר באותיות של קידוש לבנה: מערכת החינוך בישראל בקריסה, חסרים מורים, חסר תקציב, חסרה הובלה, אבל בעיקר חסר חזון. התוצאה: הישגי ילדי ישראל צונחים בכל המדדים הבין-לאומיים ומגיעים לתוצאות של מדינות עולם שלישי.
אז מה שר החינוך רצה שלא נדע? הוא לא רצה שנדע שרק 3% מתלמידי כיתות ט' עמדו ביעדי ההישגים במדעים שקבע המשרד בעצמו, באנגלית רק 22% ובשפה רק 38%. והשר, במקום להשפיל מבט, מאשים את השליח – את הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך. ומה כל כך עצוב? שבממשלה הזו אפילו חינוך ילדינו הוא פוליטי; שר חינוך שפועל כקומיסר פוליטי, שמתקצב במיליארדים חינוך עצמאי ללא לימודי ליבה, אבל מנגד גם מרעיב את מערכת החינוך הממלכתית. ממשלה שמקדשת בערות במקום מצוינות, כי כך אפשר לשלוט בהמון. ואני תמהה, מה יעלה בגורלו של הדור הבא? מה יעלה בגורל ההייטק, הטכנולוגיה, החדשנות, הרופאים, המהנדסים, התרבות, אנשי הרוח, הפילוסופיה? הנתונים הללו שאני - - -
הנתונים הם איום אסטרטגי על עתיד המדינה, יותר מהאיום מצד אויבינו. הממשלה והעומד בראשה נכשלים שוב ושוב, ולא רק בחינוך. ואתם, כדרככם, לא לוקחים אחריות ודואגים להסתיר את הכישלונות והמחדלים: מחדל 7 באוקטובר, מחדל מלחמת הנצח, מחדל הפקרת הצפון, מחדל הפקרת הדרום, מחדל יוקר המחיה, מחדל קריסת המעמד הבין-לאומי של ישראל, מחדל אובדן המשילות והיעדר ביטחון אישי, מחדל ההשתמטות, מחדל האי-שוויון בנטל – ואפשר להמשיך עוד ועוד. ארבע שנים איומות ונוראות.
המשבר במערכת החינוך משפיע על כולנו. וכרגיל, מי שעומד בראש המערכת מסרב לקחת אחריות. במקום להתמודד עם הבעיות, עם ההישגים הירודים, עם המחסור האדיר במורים – הוא מאשים את השליח. ככה זה עם ממשלה שנרמלה את זה שכולם אחראים חוץ ממנה. ככה זה עם ראש ממשלה שנרמל את זה שכולם אחראים חוץ ממנו.
בממשלה הבאה שאנחנו נקים אנחנו נשנה את סדר העדיפות. נתקן את מערכת החינוך. כולם יקבלו חינוך ממלכתי – כן, גם החרדים. נתיר את סבך הביורוקרטיה של משרד החינוך, נעביר יותר סמכויות לשלטון המקומי, נקים מועצה לאומית לחינוך, שתיוצג על ידי כל הזרמים, נתגמל ונשקם את מעמד המורים. אנחנו נבזר סמכויות ונעביר תקציבים ישירות לבתי הספר במקום ניהול ריכוזי. הכי חשוב: ננתק את החינוך מהפוליטיקה. כל ילדי ישראל יזכו לתקציבים באופן שוויוני, ולא כאתנן קואליציוני.
כדי שזה יקרה, נצטרך לחכות לממשלה הבאה. אבל אל ייאוש: נשארו לממשלת החורבן קצת פחות מארבעה חודשים. בקרוב יתחיל התיקון. ביחד נתקן.
אופיר, אני אעשה עוד דקה-שתיים?
אני רוצה לשתף אתכם בקטע שקיבלתי, שכתב דב אלבוים, שאתם מכירים אותו, חרדי לשעבר, בוגר ישיבת חברון. אני רוצה להקריא את מה שהוא כתב היום. קיבלתי את זה מחבר יקר, פרופ' מילוא – מעל הבמה הזו, תודה ששלחת לי ושיתפת אותי. אני משתפת במילים שכתב דב אלבוים: "יזכור אלוהים את שפלות הרבנים, רבני הקהילות, האדמו"רים, ראשי הישיבות וראשי הכויללים, שהפנו את עורפם, סגרו את ליבם ומילאו את כיסיהם בדמים. יזכור אלוהים את שחץ דבריהם, פלגנותם ותועבת השתמטותם מעזרת אחיהם ואחיותיהם הגיבורים, שמסרו נפשם על קדושת השם, על משמר החיים. יזכור אותם אלוהים, את הפוליטיקאים, העסקנים והמאכערים, הקטנים עם הגדולים, שספסרו בדם נקיים עבור כבוד, כוח ושלמונים. ייזכרו לדיראון עולם בתולדות העם והמולדת, למשל ולשנינה בלב ישראל יהיו חתומים, לדור ודור ולנצח-נצחים".
אני קוראת לכם לעשות חשבון נפש על ארבע השנים האיומות והנוראות האלה, על הכנסת העשרים-וחמש, שהביאה את ישראל למצב הכי נמוך שידענו, שמהווה סכנה לביטחון המדינה ולעתיד המדינה. אני מעבירה את רשות הדיבור לך. תודה, אדוני.
1,030 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.