קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כן. כולם יודעים שביני לבין עופר כסיף יש תהום גדולה בנושא המדיני.
כן. כולם יודעים שיש בינינו פער עצום, אבל בנושאים חברתיים, חבר הכנסת עופר כסיף פועל גם בנושא הזה. שוב, אני חוזרת ואומרת, הוא ממשיכו של דב חנין, שהיה חבר באותה מפלגה שעופר כסיף מגיע ממנה, והוא כמובן ביקש להצטרף. הוא חוקק חוק כמוני בנושא הזה, ואני חושבת שכל מה שאמרתי מקובל עליו – מה גם שהוא נכח בכל הדיונים של הצעת החוק הזו, גם בטרומית, גם בראשונה, והוא שותף מלא לכל הנושא הזה.
לכן, אני שמחה מאוד שהוא הצמיד את החוק, כך שגם באופוזיציה יצביעו בעד הנושא הזה. אני חושבת שזה באמת לא נושא פוליטי; זה לא נושא של ימין, לא נושא של שמאל. זה באמת נושא שקרוב לליבם של הרבה מאוד אזרחים במדינת ישראל. אני מאוד מקווה שהמשרדים הממשלתיים יפתחו את הלב ונתחיל לטפל בזה בצורה הוגנת. לא ייתכן – שמעתי פעם את אנשי האוצר אומרים על כפר שלם – איך אנחנו נשלם את המלחמה? לא על חשבונם ולא על גבם של תושבי כפר שלם.
צריך לחשוב על מקורות אחרים, כדי לפצות את אותם אנשי שנמצאים שם משנות החמישים ומשנות השישים. לא הוגן כלפי אותם אנשים שהם יהפכו להיות סוג של מיקוח, מה לעשות איתם. ב-2020 התקבלה החלטה על פיצוי לאותן משפחות. אני לא רוצה להגיד את הסכומים, כי זה עלוב לשמוע את הסכומים שהוצעו להם. איך אמרה לי חברת הכנסת מהאופוזיציה? אי-אפשר לקנות בסכום הזה אפילו לא חניה בתל אביב.
באמת הגיע הזמן לתת מתווה פיצויים הולם, ואני מאמינה שאם זה יהיה פיצוי הולם, לא תהיה התנגדות – לא שלנו כמחוקקים ולא של התושבים. אבל צריך לפתוח, ולא הכול בלהוריד ובלכופף את הידיים. אם היה מדובר באוכלוסייה אחרת, אם היה מדובר בשכונה אחרת בתל אביב – שאני לא רוצה לציין את שמה – מזמן מזמן הדברים האלה היו עוברים חלק יותר. תודה.
300 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.