קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה לך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ואחרון חביב השר, שר השיכון, חבר הכנסת חיים כץ, שעמל רבות על הנושא הזה. הוא הקדיש לזה שעות וימים. למרות שהוא שר תקופה לא כל כך גדולה, אבל בכל זאת, כל מה שעשית בתקופה הזו – עשית מהפכה שלמה במשרד הזה.
אני מבקשת גם להודות לכל מי שסייע לקדם את הצעת החוק החשובה הזו. גם יש את הוראת השעה של חברת הכנסת שנמצאת כאן, חברת הכנסת אתי עטייה. אבל אני רוצה להודות, תודה מיוחדת, ליושב-ראש הקואליציה, חברי חבר הכנסת אופיר כץ, שפעל בנחישות כדי לאפשר לקיים את הקידום הזה של הצעת החוק ממש עכשיו. ממש עכשיו. הוא פשוט עמל על זה כדי שזה יהיה עוד היום, לפני פיזור הכנסת.
תודה ליושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, חבר הכנסת יצחק קרויזר, על שיתוף הפעולה, על ההבנה שמדובר בחוק שהוא הרבה מעבר לעוד תיקון חקיקה. תודה רבה גם לחבר הכנסת ששון גואטה, שמילא את מקום יושב-ראש הוועדה וסייע לקדם את התהליך; ולשותף להצעה הזו – תתפלאו – חבר הכנסת עופר כסיף, שהוא חבר בוועדת הפנים וגם הוא - - -
יש לי יותר זמן ואז אני אעבור. מה שהסביר לי המזכיר, שאחרי שאני מסיימת - - -
אבל חשוב לי להגיד ששותף לחוק הזה חבר הכנסת עופר כסיף, שכמובן המשיך את זה מחבר הכנסת דב חנין, שהוא בעצם זה שחשב על תושבי כפר שלם, ועל הפיצוי שהם אמורים לקבל; ובכלל, לכל מי שנתן יד בכך שנוכל להגיע לרגע הזה.
תראו, אני עומדת באמת כאן בגאווה גדולה, אבל מתוך תחושת אחריות עמוקה. אני גאה להוביל את הצעת החוק החשובה הזו, ואני גאה להיות חלק ממפלגת הליכוד, שמובילה בגאון, לא רק את ביטחון המדינה, אלא גם את המחויבות שלה לצדק חברתי. לא מדגישים כמה המפלגה שלנו פועלת בנושא הזה של צדק חברתי.
אבל אני כאן על הדוכן כדי להגיד לכולם, שאנחנו ממשיכים את המסורת של ז'בוטינסקי, רבי ומורי. בראשם את הנושא של מעון, אחד מהחמשת המ"מים, הזכות לדיור הוגן. יש רגעים שבהם הכנסת היא לא רק מחוקקת חוקים אלא היא מתקנת עוול היסטורי. יש רגעים שבהם היא אומרת לאזרחים במדינת ישראל: אני רואה אתכם, אני שומעת אתכם, אני ערה לצרכים שלכם.
זה הרגע, זה היום, זה הרגע. תושבי כפר שלם חיו במשך עשרות שנים בחוסר ודאות. רבים מהם הגיעו למקום המגורים שלהם בעידוד של מי? של המדינה. למה? כדי לשמש מגן אנושי בין יפו לבין מרכזה וצפונה של העיר תל אביב. הם גידלו שם ילדים, הם בנו להם את הבתים, הם במשך שנים מצאו את עצמם פעם אחר פעם מול הליכי פינוי, לעיתים אפילו ללא ודאות, ללא ביטחון, ללא מנגנון הוגן שיבטיח את הזכות שלהם.
לצערנו הרב, עיריית תל אביב עמדה כנגד התושבים שלה – לא לפנות אותם באופן הוגן והגון. עיריית ירושלים פינתה את התושבים שלה בליפתא, אבל היא עשתה את זה באופן הוגן והגון. המלחמה של תושבי העיר היא מול עיריית תל אביב, שלא חסה עליהם, שלא באה והייתה מעוניינת להגיע להסדר.
החוק שמונח בפניכם קובע עיקרון חשוב, שהתחדשות עירונית היא חשובה; פיתוח הוא חשוב, אבל הם אינם יכולים לבוא על חשבון האזרחים הגרים שם. מדינת ישראל לא יכולה לדרוש מאדם לוותר על כל עולמו, בלי להסדיר את הזכויות שלו באופן ברור, הוגן, שוויוני. החוק שלפנינו קובע, כי לא ניתן יהיה לפנות תושבים בלי שיובטח להם פיצוי הולם, שמעוגן בחוק. הוא קובע עקרון יסוד ברור: לא ניתן יהיה לפנות תושבים – תושב אחד מכפר שלם – בלי שיבטיחו לו את הזכויות שלו על פי דין. כך נוכל להעניק לתושבים האלו ודאות משפטית, ביטחון אישי, ויכולת אמיתית לתכנן את העתיד שלהם.
החוק אף מבקש להסדיר מנגנון מסודר, ברור ושקוף שמכיר בוותק של המשפחות שחיו שם, שמעניק אפשרויות בחירה במסלול של פיצויים בהתאם לצורכי המשפחה, ומבטיח שתהליכי ההתחדשות העירונית בראש ובראשונה, מתוך כבוד לאזרח, ורק לאחר מכן, מתוך שיקולים תכנוניים וכלכליים.
אני שומעת לא פעם מכל מיני מפלגות את הביטוי "צדק חברתי". מבחינתי, צדק חברתי זאת לא סיסמה; מבחינתי, זה הזמן, זה הרגע שבו אנחנו לא עומדים מהצד, אלא פועלים למען האזרחים במדינת ישראל; לצד אלה שלא אוחזים במשאבים הרבים שיש. לא תמיד הם יכולים להשמיע את הזעקה שלהם; לא תמיד הם יכולים לצעוק.
אני מובילה את החוק הזה – וזו לא רק עניין של זכות, אלא חובה מוסרית בעבור התושבים היקרים; חובה מוסרית להשיב כבוד לאנשים שהרגישו במשך שנים שהם נשכחו. אני מכירה את התחושות האלה, אני באה מהמקומות האלה. אני ילדה שגדלה במעברה, ואחר כך עברנו, אדוני היושב-ראש, לשיכונים של עמידר.
כמה ההורים שלי היו בחשש, שמא יפנו אותם. ההורים שלי ואנחנו חיינו בחשש הזה, עד לרגע שבו קנינו את הבית; עד לרגע הזה שבו פרצנו את המעגל הזה. אבל אותם אנשים שייזרקו לרחובות עם סכום עלוב שמציעים להם – לא. לא במשמרת שלנו. וגם אם זה ייקח לי עוד ועוד ועוד, אני מבטיחה לכם שאני לא אניח לכם, אני לא אניח לאותן רשויות אטומות, אטומות, שפשוט אטומות לרחשי ליבם של אנשים. אני אמשיך ואני אייצג אותם.
אני גדלתי באותה סיטואציה, ואני מכירה את זה. אני מרגיש שהממסד לא רואה אותם. אני יודעת מה המשמעות של לתת הזדמנות, של לתת יד מושטת. אין לאף אחד ואחת מאיתנו הזכות לדרוש מהאנשים האלה לשלם פעם נוספת את המחיר.
חבריי וחברותיי, חברי הכנסת מכל הסיעות, אל לנו להסתכל על הצעת החוק הזו דרך משקפיים פוליטיים, אלא רק דרך משקפיים של צדק. ואני מבקשת את התמיכה שלכם בקריאה הזו, על מנת שנוכל להמשיך את תהליך החקיקה ולהבטיח את שלמותו. אני יודעת שזה יקרה, וכך נוכל להעניק לתושבי כפר שלם ודאות, הגנה וצדק, שהם ממתינים להם שנים רבות.
אני לא מתכוונת לוותר על המאבק הזה. אני אמשיך ואני אמשיך, ואני אפעל למען השלמת הליך החקיקה. אני יודעת שזה יקרה. מי שמכיר את קטי שטרית יודע טוב מאוד שכשהיא לוקחת נושא מסוים, היא לא מניחה לו עד שאכן הוא מתבצע.
בזכות ההתערבות של יושב-ראש הקואליציה, הגענו ועשינו את הנושא הזה. הוא פשוט שינה את כל סדר-היום כדי שהדבר הזה ייכנס. מגיעה לו תודה על כך; על אומץ הלב שלו, על הנחישות שלו לבצע את הדברים האלה בצורה הכי טובה.
אוה, אדוני היושב-ראש, לא ראיתי אותך.
כי ככה בליכוד עובדים, בליכוד נותנים את הנשמה ואת הלב. זה לא רק הסלוגן שלנו והסיסמה שלנו והשיר שלנו, זה גם קורה. אמיתי. אנחנו באמת – הליכוד הוא בראש, הליכוד הוא בלב. אנחנו באמת רוצים שהאנשים האלה יקבלו את הגמול הראוי להם, ובעזרת השם, נעשה את זה, נעשה ונצליח.
אני אומרת לעיריית תל אביב פה, מעל הדוכן, יש לכם עוד הזדמנות להכין מתווה הולם. לא צריך כל דבר לחוקק. אם יהיה מתווה הולם, והוא יהיה לשביעות רצוננו, אנחנו לא נמשיך בתהליך של החקיקה; ואם לא – נמשיך בתהליך החקיקה, כי זה הכלי הפרלמנטרי שעומד לזכותנו. תודה רבה.
1,071 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.