להמתין?
טוב, אנחנו נמשיך בענייני דיומא. אז שוחחנו כאן קודם על טורקיה.
אני מחכה – עד אז אנחנו מדברים על ענייני דיומא. דיברנו כאן על טורקיה, על סוריה של ג'ולאני. אני מאוד מקווה, ואני סמוך ובטוח שנערכים בצורה הכי רצינית שיש לאירוע הזה, כמובן שאין לנו שום שאיפות טריטוריאליות ואין לנו שום עניין במלחמה, אבל נראה שהעמדה של ארדואן ושל השליח שלו בסוריה – שאחראי למעשי טבח איומים ונוראיים, במיעוט העלווי, במיעוט הדרוזי, בסווידא, במיעוט הכורדי, בערקא, בצפון-מזרח סוריה – כל הדברים האלה צריכים להדיר שינה מעינינו.
אנחנו צריכים להיות ערוכים ומוכנים לקראת האיום הזה שמסתמן כאיום חמור מאוד, בשים לב לרטוריקה ההולכת ומקצינה, ההולכת ומסלימה – הן של ארדואן עצמו, שהגדיר את הציונות כתנועה ג'נוסיידית, הן של שר הפנים שלו, שאמר שהוא שואף להיות מושל מחוז ירושלים; הן של שר החוץ שלו, שאמר שהאנושות אינה יכולה לשאת עוד את מדינת ישראל.
אם אנחנו למדים את הלקחים מהעבר, אנחנו צריכים להתייחס ברצינות תהומית להצהרות של שר החוץ הטורקי, הקאן פידאן, להצהרות של ארדואן, להצהרות של שר הפנים הטורקי, לחקיקה שלהם שציינתי קודם – אותה חקיקה של המולדת הכחולה. נאמר אצלנו: הרוצה בשלום, היכון למלחמה. אנחנו לא רוצים במלחמה, אבל אנחנו צריכים להיות ערוכים לה ולהבין שגם תרחיש שנראה לנו אולי תלוש, לא סביר, עלול להתברר מחר בבוקר כסביר ביותר.
בהקשר הזה צריך לומר שהבחירה של נאט"ו לקיים ועידה באנקרה בעת הזו – הגם שאנחנו לא חברים בנאט"ו, אבל ודאי רואים בנאט"ו גוף חשוב שאמור לייצג ערכים דמוקרטיים, שאמור לייצג את ההמיספרה המערבית – כך נקרא לזה.
חוסר היכולת של נאט"ו לזהות את הקו האסלאמיסטי, האימפריאליסטי; חוסר היכולת של נאט"ו לתת גיבוי ליוון, שהיא חברה בנאט"ו; חוסר היכולת של נאט"ו לבקר את האמירות האנטישמיות, המסיתות והחמורות, של ההנהגה הטורקית ביחס לישראל; חוסר היכולת של נאט"ו, וגם של האיחוד האירופי, לגנות במילים ברורות את הכיבוש הלא-חוקי הטורקי בצפון קפריסין; כל אלה מהווים אכזבה גדולה מאוד.
אני חושב שכפי שראינו בתקופות אחרות, שקו פייסני מול עריצים, מול רודנות, מול אלימות, מול בריונות, בכל פעם שהמערב ניסה לפייס מדינות קיצוניות, קנאיות, טוטליטריות – וטורקיה של ארדואן היא מדינה טוטליטרית שמדכאת מיעוטים, טובחת בהם; היא מדינה שאין בה חופש עיתונות, היא מדינה שבה כל מי שמאיים על שלטונו של הרודן מושלך לכלא. והעובדה שראשי האיחוד האירופי אצים רצים להצטלם ולהתחבק עם ארדואן, שנאט"ו מגבה – לצערנו, לא רק האיחוד האירופי ולא רק נאט"ו – זה דבר שהוא בהחלט מטריד.
ולצערי, צריך להבין שהגיבוי וההשלמה עם הרטוריקה הזאת ועם הפעולות של טורקיה מקרבים אותנו לעימות. לא מרחיקים, מקרבים. ועם כל כמה ששבענו ממלחמות, אם חפצי חיים אנחנו, אנחנו צריכים להיות ערוכים גם לתרחישים קשים. גם לתרחישים קשים וגם להבנה שיכול להיות שנידרש, בניגוד לרצוננו, להיכנס למלחמה נוספת. צריך להבין את הדבר הזה. אני מקווה שהאסימון הזה יורד.
עליזה, אני יכול להמשיך לעסוק בענייני דיומא?
זהו? עד כאן, תודה.
452 מילים של עמיחי שיקלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.