אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברי היקר מיכאל ביטון, אתה בטח רוצה לשמוע את התשובה, נכון?
מעולה, מצוין. כל מי - - -
קודם כול, בראש ובראשונה, חברי היקר מיכאל ביטון, אני מתנצלת על זה שכשעלית לדוכן בדיוק ניגשתי לשוחח עם השר אמסלם, ולא שמתי לב שזה באמת החוק שאני צריכה באמת להקשיב לו. ברגע שהערת לי, קיבלתי והתיישבתי, וגם השר אמסלם קיבל והאזין. אז מתנצלת, אתה צודק, הייתי צריכה להאזין מראשית הדברים.
אבל האמת ניתנת להיאמר, ואתה צודק, כשאתה אומר את הדברים שוב ושוב ושוב, יכולתי לכתוב את הנאום שלך במקומך. באמת, יכולתי לחסוך לך כמה דקות, כי אני מכירה את עמדתך ואת הזעקה שעולה מליבך וכמה זה חשוב לך. אני גם מכבדת אותה מאוד. ואתה גם צודק שעשית על זה שני דיונים בוועדה שהייתה בראשותך, הכול נכון. אלא מה? אני הלכתי ובדקתי את העניין הזה, ואמרתי לך מראש שאני אבדוק את זה, אמרתי לך בתום לב ובידידות וברצון לעזור. אתה עד לכך. מה מצאתי? מצאתי שהתקציבים לדברים שאתה מבקש והיכולות לא נמצאים אצלי בהיבט של החטיבה להתיישבות. הם לא נמצאים אצלי. וזה בעצם דומה לבקשה שאומרת: למה בעצם החטיבה להתיישבות, שיש לה תפקוד מצוין – וזאת הזדמנות פז מבחינתי, אני חושבת שאנחנו תמימי דעים בעניין הזה, להצדיע מפה לחטיבה לאורך כל שנות קיומה, למנכ"ל שלה הושעיה הררי, ליושב-ראש שלה ישי מרלינג, ולכל העובדים שעושים עבודת קודש יום וליל. החטיבה הזו, יש לה תפקידים מסוימים. התקציב שלה, היכולות שלה, הכלים שלה הם בהתאם לתקציבים האלה.
אפשר לומר גם, מיכאל היקר, למה החטיבה להתיישבות לא סוללת כבישים? למה היא לא מקימה בתי ספר? למה היא לא בונה או מאבזרת בתי חולים? למה היא לא מנהלת את שדה התעופה? למה היא לא עושה אלף ואחד דברים? למה היא לא, למשל, מנהלת את הסדרת הבדואים, שאת זה עושה פה באופן יוצא מן הכלל, שלא היה כדוגמתו לאורך שנים, השר שיקלי, שיושב כאן איתנו? למה היא לא עושה את זה ואת זה? הרי היא כל כך טובה וכל כך מצוינת – שתעשה הכול. אפשר להגיד את זה. אבל מה לעשות, בממשלה – ואתה יודע את זה היטב, כי היית בממשלה – לכל גורם, לכל גוף, לכל משרד, יש את התפקידים שלו, ואחד לא עולה על חשבונו של השני.
ולכן אנחנו, בעזרת השם, אני אתן לך דוגמה – אבל השר אמסלם, אני מנסה לדבר איתו על דבר שכואב לו. שכואב לו ושחשוב לו – למשל, בשיקום הגליל אנחנו עשינו חלוקה. בשיקום יישובי גבול הצפון וכל הגליל כולו, אחרי המלחמה הזו, עשינו חלוקה. השר וסרלאוף לקח את היישובים העירוניים. הוא מטפל בהם. הוא עושה שם את העבודה שלו. אני אחראית על היישובים הכפריים.
רגע.
השר וסרלאוף יכול לעשות הרבה מאוד בנגב וגם בגליל - -
- - והחטיבה להתיישבות לא יכולה, כי יש לה תפקידים מסוימים. אם יחליטו שהחטיבה להתיישבות עושה את כל עבודת הממשלה ויתקצבו אותה בהתאם, מצוין.
עכשיו, מה שאני רק רוצה להגיד – אנחנו, ברוך השם, עוזרים ועושים לא מעט במשרד שלי גם לעיירות הפיתוח, הרבה מאוד, גם בצפון, גם בדרום. אגב, אנחנו לא יכולים לפעול בכלל במרכז הארץ – פריפריה: דרום, צפון, ציר מזרחי אנחנו עושים. עכשיו, לדוגמה, אתה יודע מה עשינו לאחרונה? במסגרת תוכנית הציר המזרחי, שזו תוכנית עצומה, אסטרטגית, שאנחנו מובילים, משרד הביטחון יחד עם משרד ההתיישבות – לאורך כל הציר המזרחי, מהצפון לדרום, ולמרות שזאת לא הייתה התוכנית מלכתחילה, הכנסנו בצעד היסטורי את בית שאן. הכנסנו אותה, ואנחנו עושים פרויקטים גם בבית שאן, כי היא חלק מהציר המזרחי. בכל הזדמנות שאני יכולה – אם זה במכינות, אם זה בקהילות משימתיות, אם זה בשירות לאומי, כל מה שיש אצלי במשרד ובאחריותי – לתת לעיירות הפיתוח, אני נותנת. אבל החטיבה, זה לא התפקיד שלה.
אבל מכיוון שזיכית אותי - - -
עוד פעם. מיכאל, לשאול - - -
אבל אתה גם דיברת וגם תעלה לדבר. עכשיו תן לי לדבר.
נכון. אתה יכול הרי להשיב, ותוכל לומר את כל אשר על ליבך. לומר שהחטיבה להתיישבות, אם היא לא מטפלת בעיירות הפיתוח זה אומר שעיירות הפיתוח הן לא התיישבות, זו פשוט שטות מוחלטת. ודאי שעיירות הפיתוח תרמו להתיישבות בפריפריה כפי שלא תרם אף גורם מעולם. זה ברור. יחד עם זאת, מה לעשות שלחטיבה להתיישבות יש תפקידים אחרים.
עכשיו, בהזדמנות זו שאני כבר עולה לפה, אני רוצה לברך מכאן את המתיישבים שמגיעים בימים אלה ליישובי הצפון, כי בעצם מה שקורה עכשיו בכל היישובים הכפריים בגבול הצפון זה שאנחנו מקימים שם שכונות צמיחה למשפחות צעירות, משום שהיישובים האלה במשך השנים הידלדלו ממשפחות צעירות והפכו להיות יישובים שהגיל הממוצע בהם הוא 70. כעת אנחנו מקימים בכל יישוב ויישוב שכונות צמיחה, 15 משפחות בכל יישוב, ואני רוצה לברך את המשפחות שכבר הגיעו, שכבר הגיעו ליישובים עוד לפני שהשכונות קמו, ועוד לפני שהבתים עומדים על עומדם הם כבר מיהרו והגיעו ליישובים האלה. אז אני רוצה לברך מפה את המשפחות שהגיעו למושב שתולה: את אלישיב ומיטב סגל ושבעת ילדיהם, שהגיעו אתמול לשתולה המופגזת, שסבלה כל כך הרבה במלחמה; עוד לפני שהבית שלהם הגיע הם נכנסו לבית שכור; את משפחת שמחה ואברהם לוין עם שמונת ילדיהם, שגם הם עלו לשתולה. אני רוצה לברך את המשפחות שעלו לזרעית, משפחות שהגיעו כבר בספטמבר הקודם, ועכשיו, בעזרת השם, מחכות למבנים שאנחנו בעזרת השם נקים להן: את עינת ומאיר אלבוים עם שלושת הילדים שלהם; את רות וידידיה מזרחי עם ארבעת הילדים שלהם; את שלומית ועמיחי מזרחי עם שלושה ילדים; את יקרת ורועי מועטי עם שלושת הילדים שלהם; את דן ורוני זרדוק עם חמישה ילדים, הגיעו לזרעית בתנאים לא פשוטים בכלל; את עמיחי ושיר אדואר עם שלושה ילדים; את שיראל וטליה הכהן עם שני ילדים; את נחמן ועדי בוטבול עם ילד אחד; את יהודה ורעות בניטה עם ארבעה ילדים – דרך אגב, מיכאל היקר, אתה בטח שומע את שמות המשפחה ומתרשם. המשפחות האלה - - -
אבל עושים אותו דבר.
אבל מיכאל, עושים אותו דבר. כשהשר וסרלאוף יגיע לפה תוכל לשאול אותו.
הוא עושה אותו דבר ביישובים הלא-כפריים. ככה מחולקת העבודה בממשלה, כמו שאני מקימה יישובים חדשים בנגב, והשר שיקלי מסדיר את ההתיישבות הבדואית בנגב, כי יש חלוקה בעבודה. ככה זה בנוי. ככה זה עובד. אתה היית בממשלה, ואתה יודע מצוין איך זה עובד. אגב, היית בתפקיד מאוד משמעותי בממשלה בזמנו ולא עשית את המהפך הזה אז, שנראה לך כל כך כל כך חשוב. אז אני אומרת, יש חלוקת עבודה, כל אחד עושה את עבודתו.
אם אנחנו כבר מדברים על יישוב הגליל, יישוב הנגב, יישוב הציר המזרחי, שאנחנו הולכים להכפיל שם את האוכלוסייה, בעזרת השם, להכפיל את כמות האוכלוסייה בציר המזרחי, ובכלל יישוב הארץ, גם ביהודה ושומרון, אז אנחנו נזכיר בעזרת השם את הפסוק החשוב מפרשת השבוע שלנו. בפרשת השבוע הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו: "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה". זו מצוות יישוב הארץ. מיכאל, הפסוק הזה הוא פסוק של מצוות יישוב הארץ. קיימו את הפסוק הזה מקימי ההתיישבות הכפרית ומקימי עיירות הפיתוח גם יחד. לכולם כולם זכות עצומה במצווה המיוחדת הזו של יישוב הארץ שנתחדשה לנו בדורנו. אנחנו אוהבים את כולם, עוזרים לכולם, מקדמים את כולם, כל יישוב ויישוב לפי המשרד הממשלתי שבו הוא מטופל. תודה רבה. לפיכך, אני ממליצה לחברי הכנסת, כפי שהמליצה ועדת השרים לחקיקה, להתנגד להצעת החוק. תודה.
יהודה בניטה זה הבן של מרדכי שעבר תאונה כשהוא הגיע לנחם אותי בניחום אבלים. הוא עבר תאונה, ובשבת האחרונה הוא הגיע סוף-סוף לשבת בזרעית. אנחנו כולנו מתפללים שהשם ישלח לו רפואה שלמה עד הרגע האחרון.
1,170 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.