אדוני היושב-ראש, כמה אני שמח שאתה עומד בראש הישיבה - -
- - כי הדבר הזה צריך להיות בנפשך. אני לא יודע כמה אנשים בקהל – חבר הכנסת גנץ, בני גנץ, ידעת שיעקב מרגי, לפני שהיה במועצה הדתית, הוא איש מקצוע בתעשייה, והוא עבד ובמקומות חשובים מאוד, עם אבא שלי, שם באזורים של ערד, דימונה, נקרא לזה.
כן, הצעת החוק.
מדהים. אז הינה, השר, רגע לפני שהכנסת הזאת תסיים את דרכה, אנחנו חייבים לתת מתנה לעיירות הפיתוח. לתת להן את הכלי שיודע לעבוד ולעודד התיישבות, לתת את הזכות לחטיבה להתיישבות לפעול בעיירות הפיתוח. החטיבה להתיישבות עושה עבודה אדירה במגזר הכפרי. היא אולי היחידה שיודעת לבנות מהר, ראינו איך היא בנתה מתחמים זמניים למי שפונה מביתו, ראינו איך הרימה מבנה קרוואנים לסטודנטים, לצעירים, באזור הכפרי.
אני כבר שנים פה שואל, איך יכול להיות – חבר הכנסת אמסלם, אני רוצה שאתה תקשיב לי. חבר הכנסת אמסלם, הנושא הזה בשבילך.
השר אמסלם. בשבילך ודאי. ראוי היה שתקשיבי לנאום שלי, אני לפחות הקשבתי לך כשהייתי שר. כשפנית אליי, הקשבתי לך כשהייתי שר, גם עזרתי בכמה דברים. אז אני צריך שתקשיבי לי.
אני שנים פה מנסה שהחטיבה להתיישבות תתחיל לפעול בעיירות פיתוח, תביא את היכולות שלה. אומרים לי, למה אתה כל כך מתעקש על זה? אני מסביר להם, אלה היחידים שיודעים לשים מתחם קרוואנים לזוגות צעירים. בני ירוחם ודימונה וקריית שמונה – אי-אפשר לשים להם מתחם צעירים לעידוד התיישבות לבני המקום וחדשים?
אבל החוק כיום, ונוהל ממשלתי – ולא בגלל הממשלה, בגלל ייעוץ משפטי – אוסר על החטיבה להתיישבות לפעול בעיירות פיתוח. זה מה שיש, השר אמסלם. מתוקף התנהלות משפטית נגררת, כשלאף אחד אין תשובה טובה. אני ביקשתי מהשרה בוועדה שלי, גם במכתבים, גם בדיונים, תסירו את החרפה הזאת, תודיעו שהחטיבה להתיישבות יכולה לעודד התיישבות בנגב ובגליל גם בערי הפיתוח.
ולמה זה כל כך נכון? מי הקים את עיירות הפיתוח? מי נתן מיטת סוכנות להורים שלך? הסוכנות היהודית. מי הביא אותם במטוס?
אז אותה תנועה שיש בידה כלי ממומן ממשלתי של ההסתדרות הציונית לעודד התיישבות, אסור לה לעזור לבנים של ההורים שלנו להישאר ביישובים, ולצעירים לחזור להתיישב בעיירות הפיתוח. אסור לה בחוק. כן, אפשר בהחלטת ממשלה. תביא אתה החלטת ממשלה שהחטיבה להתיישבות מתחילה לפעול בעיירות פיתוח, לא צריך את החוק הזה. החוק הזה – אני מביא אותו כי אין ברירה.
ואני לא מבין, ויש לי עוד שאלה – כשאתה תבדוק את סיפור ההתיישבות בנגב ובגליל, האם היה נגב-גליל בלי עיירות פיתוח? האם היו מיליונים בנגב והגליל בלי עיירות פיתוח? באר שבע, 1949, מעמד סטטוטורי, עיר פיתוח.
כרמיאל – עיר פיתוח. ערד – עיר פיתוח.
בדיוק. בלבד. הם התחילו יהודה ושומרון, היה ברדק, אמרו להם, למגזר הכפרי בנגב ובגליל: אסור לכם בעיר פיתוח. ואני ארבע שנים זועק את הזעקה הזאת. מה קורה? עוד דבר, שתבין, בלי עיירות פיתוח אין מאות אלפי יהודים בנגב ובגליל. קיבוצים ומושבים זה ברכה, אני יקיר החקלאות, אני נלחמתי את מלחמת המגזר הכפרי. השר שיקלי, אתה גם צריך להקשיב לדבר הזה, כי אתה ממכינת תבור, אתה הבאת חבר'ה להתיישבות בגליל. מי זה ההתיישבות, השר אמסלם? האם אנחנו, אבא שלי ואימא שלך, הם תנועת ההתיישבות? לא, הם רק עולים לעיירות פיתוח, הם לא התיישבות. אבל איך הייתה התיישבות בנגב ובגליל? הזכות למילה הזאת, להתיישבות, היא זכות של ההורים שלי ושלך.
כתוב בנביא – אתה שומע את הפסוק הזה? "וגלת ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב". נבואה מפורשת, גירוש ספרד, גלות ירושלים, מגירוש ספרד למרוקו. הם ירשו את ערי הנגב, אותן ערים שמצוינות על ידי המלך שישק, מלך מצרים, שכבש ערים בנגב, אחת מהן ירוחם. אנחנו מקיימים פה את הנבואה שלנו ומביאים את העולים – הם לא התיישבות? הם לא יכולים להיות בחטיבה להתיישבות?
אני הקמתי עמותה של צעירים לעודד התיישבות בירוחם, לא להפלות. איך היא נקראת? צעירים בירוחם. איך הקמתי אותה? 50:50. עוצמה פנימית, עוצמה חיצונית; בני ירוחם וחדשים; אלה שנולדו ואלה שבאו; גרעין סטודנטים, כפר סטודנטים – חמישים, נולדו בירוחם – חמישים חדשים. אנחנו רוצים כלי לצעירים האידיאליסטיים שנולדו בקריית שמונה, שמישהו יגיד להם: אנחנו, החטיבה להתיישבות, נעמיד פה בתים. קק"ל – אוסטרינסקי ישר אומר: אני אלך לקריית שמונה, אקח דירות לשינשין. בסדר, שינשין זה טוב. אבל אלה שנולדו בקריית שמונה, שרוצים להישאר בבית כגרעין אידיאליסטי של בני המקום, לא תקים להם מתחם של קרוואנים? לא תיקח בלוק נטוש, תקנה את הדירות, תגיד שזה מגורי סטודנטים ומשפחות צעירות?
אני לא יודע, אני שמח שאתה פה, ואני מבקש שהחוק הזה יעבור בקריאה טרומית. אין לזה שום משמעות, אני לא יודע אם אני אצליח להעביר אותו בקריאה ראשונה, אין סיכוי.
זה סימבולי. זה סימבולי שהכנסת הזאת, לפני שהיא מסיימת את תפקידה, תגיד שעיירות הפיתוח ראויות לפעולה של החטיבה להתיישבות, שההורים שלהם זה התיישבות, שדימונה ומצפה רמון וקריית שמונה ואופקים ושלומי זה התיישבות.
בטח. היא הייתה בוועדה שלי פעמיים על הנושא הזה, קיבלה ארבע פעמים מכתב. אף אחד לא מתנגד. השרה אמרה לי: תגיש בג"ץ, הגשתי בג"ץ. למה אני צריך בג"ץ? זו החלטת ממשלה. אתם מכנסים את הממשלה טלפונית, מודיעים: מעכשיו החטיבה להתיישבות עובדת בעיירות פיתוח.
זה אתה צריך לשאול אותה, היא בטח תעלה להשיב.
אז שתעזור. עברו שנים, למה החוק הזה – אני מניח אותו? כי אני שנתיים-שלוש איתה בדיון בוועדה על הדבר הזה. וקיבלת מכתבים – אל תעשי תנועות כאלה – קיבלת מכתבים והיית בשני דיונים בוועדה על החטיבה להתיישבות. וכשאת ביקשת משהו כשהייתי שר, קיבלת התייחסות רצינית. לבקשה הדבילית הזאת, שאין לה עלות כספית, לא התייחסת ברצינות. אל תיתממי. יש פה בני עיירות הפיתוח, יש פה בני עולים ועולים – הם התיישבות, והחטיבה להתיישבות צריכה מיידית להיכנס לעיירות פיתוח. את רוצה להגדיל את הכסף? תגדילי את הכסף. זה לא על חשבון קיבוצים ומושבים. תכפילי את התקציב, תיתני כסף לגרעינים של בני המקום ולחדשים שרוצים להתיישב. מה זה, המלחמה שלי? למה אין לך חבר'ה מהציונות הדתית שבאו לעיירות פיתוח? לא מגיע להם שיהיה להם מתחם צעירים וסטודנטים להתיישבות?
תתקנו את החרפה הזאת, תצביעו בעד החוק הזה בקריאה טרומית. אין לזה שום משמעות, זה לא ייכנס לתוקף, אבל אולי אנחנו נהיה בכיוון הנכון. תודה רבה.
גברתי השרה, הייתה לך הזדמנות פה, רגע לפני סוף ימיה של הכנסת הזאת, לחבק את עיירות הפיתוח ולהגיד: אתם התיישבות, והחטיבה להתיישבות תפעל אצלכם, והיכולות שלה והכלים שלה יבואו אליכם, ואני אגבה אותה תקציבית. מה את מפלה? את מפלה בין מגזר כפרי לעירוני?
את יודעת שבלי עיירות פיתוח אין נגב וגליל? את יודעת כמה אנשים בני המקום רוצים להישאר? את יודעת כמה גרעינים חדשים רוצים לבוא לנגב ולגליל? תודי, החטיבה להתיישבות היא כלי ציוני לעודד התיישבות בעיירות פיתוח גם כן, ואני אדאג שהממשלה תפתח את זה ותאפשר לחטיבה להתיישבות.
השר וסרלאוף חבר שלי, והוא עובד מצוין. אולי היה עדיף שיהיה רק משרד אחד – נגב-גליל והתיישבות – ולא תערבבו אותנו: תלך מפה, תלך לשם. אם זה אותו דבר, זה אותו דבר עד הסוף, ואם יש כלי של חטיבה להתיישבות, אז היא תעבוד למען כל אזרחי הנגב והגליל. אבל אסור לו להקים קרוואנים, הוא לא יודע לסלול כבישים, הוא לא יודע לעשות תהליכים קהילתיים של הקמת יישוב, שעושה החטיבה להתיישבות. מה כואב לך, וזה לא עולה לך כסף, להודיע שהממשלה תפעל לכך שהחטיבה להתיישבות תהיה כלי פעולה גם בעיירות הפיתוח? הם מתיישבים. הם חלוצים. בניהם ובנותיהם וכאלה שרוצים לגור שם, וללא עיירות פיתוח אין נגב וגליל. 97% מההתיישבות היהודית בגליל ובנגב היא עיירות פיתוח, ואת לא מוכנה בקלות להגיד: אני אפעל שהממשלה תשים את החטיבה להתיישבות שם – ומסתתרת מאחורי הסברים שלא קשורים לעניין. עצוב מאוד הדבר הזה.
אבל אני אתן לך עוד סיפור שאולי ישלים את התמונה. אופיר סופר, אתה לא רוצה להקשיב לי, אופיר סופר? אופיר סופר, אני פונה אליך.
בנושא אחר. תקשיב.
אתה תקשיב: אני בא עכשיו מגדוד מילואים שקם מתוך אוגדה – אוגדה 96 – שקמה על ידי מתנדבים בני 40, 50 ו-60 שאמרו: בוא נעשה מילואים כדי להוריד את נטל המילואים. גדוד 1893 עכשיו עושה אימון לפני תעסוקה. הגדוד הזה נקרא גדוד הר הנגב. יש בו 400 לוחמים, אולי 70–80 מירוחם – המג"ד ירוחמי, המ"פ ירוחמי, המ"מ ירוחמי, מ"פ המפקדה ירוחמי, הרס"פ ירוחמי, קצין השלישות ירוחמי. זו ההתיישבות.
גדוד הר הנגב, שיש בו דימונאים ומצפאים ומעומר ומבאר שבע – כולם פטורים ממילואים, בני 40, 50 ו-60 אמרו: אנחנו נלך לעשות מילואים. בזמן שבלילה פגשתי פה את נשות המילואים ואת התינוקות שלהן, ב-1:00 בלילה ביציאה מהכנסת, בוכות אחרי דיון בוועדת החוץ והביטחון, שלא נתנו להן לדבר. יש אנשי מילואים בני 40, 50 ו-60 בדימונה, בירוחם ובמצפה רמון, שהקימו גדוד חדש והוא יעשה את התעסוקה הראשונה שלו. הסיבה שיש מג"ד, מ"פ ומ"מ שיצא לקורס קצינים בגיל 45 – מנהל בית ספר, מנהל אגף החינוך שלי – הסיבה שיש את זה היא שהוא התיישב בירוחם; אבל הוא לא יכול לפנות לחטיבה להתיישבות שתעזור לשים מתחם קרוואנים להתיישבות בירוחם.
1,381 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.