קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לענות לך, חבר הכנסת יוראי. קודם כול, נתחיל מהסוף. דרך אגב, התבקשתי פה להציג את העמדה – קודם כול, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, בואו נתחיל עם זה. עכשיו, יוראי, אני רוצה להסביר משהו: תראה, לצערי הרב במדינת ישראל יש הרבה התקפות שנאה. דרך אגב, היום התקפות השנאה הכי קשות הן נגד חרדים. היום דמם של החרדים הוא הפקר. אתה יודע שהיום החרדים נמצאים בתחתית הסולם בכלל גם בקטע התקשורתי וגם בכלל בקטע אצל השמאל בוודאי. בעצם היום מתייחסים אליהם כתת-אדם, אדוני היושב-ראש.
תראה מה עושים להם. הרי קודם דיברנו על הנשים. אתם דואגים מאוד לנשים. אדוני היושב-ראש, יש להם מאות ארגוני נשים. לדעתי, מתגלגלים שם מאות מיליוני שקלים בתרומות, עם סעיפים של 46, המדינה, הכול. בסך הכול הארגונים האלה זה צפונבוניות שיושבות בתל אביב, דואגות לעצמן - - -
אני אענה לך. לכן ציפיתי קודם כול שתבוא לכאן ותגן על התינוקות החרדים, חסרי הישע, שאין מי שיטפל בהם והעניים הכי גדולים במדינת ישראל. אבל אתם תומכים בזה. הרי אם הענשת את האבא, מה זה קשור לבן? איפה הילד החרדי שנמצא במעון? מדוע צריך לגזול את ה-400 או ה-500 שקל מאימא שלו, שהיא עצמה יוצאת לעבוד? אני אגיד לכם – בגלל שאתם הפכתם את היוצרות; אצלכם השקר הוא האמת, הרשע אצלכם הוא החסד.
אני מניח, אדוני היושב-ראש, שאם היינו מציעים לעשות את זה לקיבוצים, לכל אלה שיש להם הרבה – מה פתאום? השתגעתם? אז לכן, אתם התרתם את דמם של האנשים הכי מוחלשים בחברה הישראלית. אתם עולים לפה, מדברים פה בשם צדק, בשם שוויון, בשם חמלה – אתם האנשים הכי אכזריים הלכה למעשה.
אצלך יותר חשוב להגן על להט"ב בגיל 50, אבל ילד חרדי בגיל שנתיים, לא מעניין אותך שאין לו מה לאכול.
אני לא ראיתי אותך יוצא מדעתך שבעצם גזלו מהאימא החרדית - - -
רק שנייה. אנחנו מדברים על מבחן הכנסה. אנחנו מדברים - - -
אני רוצה לתת לך איזה דבר תורה קטן, כדי שתבין את החוצפה, ותבין את הצביעות שלך.
הפסוק האחרון בתהילים אומר: "תעיתי כשה אבד" – אתה שומע, הרב פרוש? הפסוק האחרון בספר תהילים.
לא, לא, בקי"ט: "תעיתי כשֶׂה אֹבד בקש עבדך - - - לא שכחתי". אמרו לי פעם דבר תורה בשם הרבי מגור, שאמר: תקראו את זה כ"תעיתי כשה אובד בַּקַש". שאלו אותו החסידים: כבוד האדמו"ר, למה אתה מתכוון? הוא אמר, אני אספר לכם את הסיפור. יום אחד כל היער נשרף, הכול התמוטט. באו לאריה כל החיות, אמרו לו: תקשיב, כבוד האריה, תכנס פה את החבר'ה, את בית הדין, בוא תבדוק על מה ולמה באה לנו הרעה הגדולה הזאת. אמר, אין בעיה. הלך, הביא את הכיסא, שם את הכתר, הביא את כולם, בשורה. שואל את הנמר: תגיד, מה עשית השבוע? ואללה, אני אגיד לך את האמת, לפני יומיים הייתי רעב, ראיתי איזה איילה, טרפתי אותה, אכלתי אותה. הוא אמר לו: טוב, מה, בוודאי, זה הפרנסה, מה תאכל? קרא לזאב. אומר לו הזאב: אני אגיד לך את האמת – גם אני לפני יום, אתמול, ראיתי איזה זברה קטנה, אכלתי אותה. הוא אמר לו, נו, בוודאי, זה הפרנסה, זה, אין מה לעשות. ככה עבר את כולם – הגיע לכבש. הוא שואל את הכבשה: מה עשית? היא אומרת לו, אני אגיד לך את האמת – אני המלטתי איזה טלה רך, והייתי במתבן, לקחתי קצת קש, כיסיתי אותו קצת, שלא יהיה לו קר. הוא אמר לה, עכשיו אני מבין למה באה לנו הרעה: תעיתי כשה אובד בקש.
זה מה שהם עושים – טורפים את כל העולם, פוגעים בכולם, אבל מה שמעניין אותו עכשיו זה מי שפגע בלהט"בים כלהט"בים. אז אני אומר לו: יש פגיעות בכל האוכלוסייה, יש פגיעות הרבה יותר גרועות בחרדים היום. אז לכן כל פגיעה היא חמורה, בוודאי. אבל לא הבנתי למה הלהט"בים יוצאים מן הכלל. למה הוא הוציא את עצמו מן הכלל? מה הייחודיות בזה שאתה זה? יש הרבה קבוצות, ואני חושב שכל קבוצה שפוגעים בה, זה דבר חמור.
אז לכן אני אומר, כל הקבוצות במדינת ישראל נמצאות באותה קטגוריה, כל האזרחים.
ולכן אם מדינת ישראל תשפה את כל האזרחים, ואין לה במה, אז ודאי ובוודאי שאנחנו נשמח. ההצעה שלך היא הצעה סלקטיבית, ואני מציע לך, תחשוב על מה שאני אומר.
לסיום, אני מציע לך, תחשוב טוב-טוב על מה שאמרתי לגבי החרדים. השנאה מעוורת אתכם. אני בסוף רואה – מה אני רואה? לא חשוב עכשיו מי אשם, אני רואה משפחה חרדית. מבחינתכם, הבעל הולך לכולל – חמור ביותר מבחינתך. אבל האישה קמה והולכת לעבוד. יש לה ילד קטן, אנחנו רוצים שהיא תעבוד. אז נותנים לה, נניח, במבחן הכנסה – אם היא מרוויחה 40,000 שקל בעבודה שלה, היא לא מקבלת, היא מקבלת בדיוק כמו פאטמה בכפר קאסם. כל החוק נועד לעודד נשים לצאת לעבודה. אז האוכלוסייה הכי חלשה במדינת ישראל, אתה בא ומוריד לה כמה עשרות או מאות שקלים בגלל שהאבא עצמו עשה משהו? איפה טובת הילד?
הרי תמיד, אדוני היושב-ראש, כשאתה בא בדין לענייני משפחה ודנים על משמורת ילדים, מה הם אמרו תמיד? אנחנו חושבים על טובת הילד. רק במקרה דנן נעלמו הילדים, הם לא מעניינים בכלל – אנחנו רוצים להעניש את האבא, אז לכן מי שיסבול זה הילד. אתה מבין? על זה, כבר אמרתי, אמר ינאי המלך לשלומציון המלכה: אל תפחדי לא מהפרושים ולא מהצדוקים, אלא מהצבועים שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. זה בדיוק מה שאתם עושים.
884 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.