קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני. אני רוצה לדבר על שירה בנקי. אני רוצה לדבר על ילדה בת 15 שבאה למצעד הגאווה בירושלים כדי לתמוך בחברות וחברים שלה מהקהילה הגאה. ילדה סטרייטית שבאה לתמוך בחברות ובחברים שלה במפגן ההתמודדות עם האפליה והדרישה לשוויון זכויות, ונדקרה למוות בפשע שנאה ואיבה של אדם שכנראה היה חשוף להרבה הסתה בהקשר של זהות מינית ומגדרית, אבל זה הפך אצלו לאיבה שהפכה לרצח. היו גם פצועים, פצועות ופצועים בפיגוע הזה, וזה היה פיגוע לכל דבר ועניין: דקירה באמצע הרחוב, בליבה של ירושלים, בין המוני אדם – זהו פשע איבה. קורבנות הפשעים האלה צריכים לקבל את התמיכה שמקבלות כל המשפחות שמתמודדות עם הטרגדיה הנוראה של פעולות איבה.
תראו, התחרות על הקורבנות היא דבר נורא ואיום. אסור לנו לייצר תחרות כזאת. מה שאנחנו חייבות וחייבים לעשות זה לאפשר מסלול החלמה, מסלול שיקום, ומסלול שבו אנחנו ממזערות וממזערים שנאה ואיבה שמביאות לפשעים נוראיים כאלה. זה נכון לגבי איבה בהקשר הלאומי, שמשם מגיע המינוח הזה "פעולות איבה" - -
- - אבל זה נכון פי כמה וכמה כלפי דברים שהם בתוך החברה שלנו, שהם בידיים שלנו – לחנך באופן שימנע אותם, לא יעצים אותם, לא ילהיט את הרוחות, ולא יגרום לכך שיהיו לנו קורבנות, נפגעות ונפגעי פשעי איבה שצריכים לקבל טיפול, מענה והכרה בהתאם. אני יודעת שהממשלה לא תומכת בהצעת החוק הזאת, הממשלה הזאת, יש לה דרך ארוכה לעשות כדי להפסיק להסית ולהתחיל לשכך - -
230 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.