הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לתנאי הכליאה של האסירים הפלסטינים – לנוכח מקרי המוות הרבים והעדויות לעינויים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אני רק מבקש שתעזור לי שלא יפריעו לי.

אני יודע. Just for the record.

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר", אמר השופט האמריקאי לואיס ברנדס לפני כ-100 שנים. אין תרופה טובה יותר לפשע, לעוול, לבריונות, לריקבון ולשחיתות הציבורית כמו אור היום. תחת ממשלת הדמים בישראל של היום הפשע, העוול, השחיתות, הריקבון והאלימות פושים בכול. אבל יש מקומות שבהם האור נחסם במיוחד והאפלה בהם קשה במיוחד, והיום אני מבקש להשתמש מעט באורו של הפרלמנט, למרות שגם הוא נמצא בדמדומיו, על מנת להפנות את הזרקור אל אותם המקומות – אל בתי הכלא ואל האסירים הפלסטינים.

מעל 9,000 פלסטינים עצורים בישראל בטענות שונות, רובם המוחלט ללא שהוגש נגדם כל כתב אישום, ובהם רופאים, עיתונאים, ילדים, נשים הרות וקשישים. פואד חסן, תושב קוסרה שבנפת שכם, הועבר באלימות לכלא מגידו. ברוכים הבאים לגיהינום, אמר לו אחד הסוהרים, ולפי עדותו ההבטחה לגיהינום קוימה. הוא תיאר מציאות שבה כל אסיר נתון להכאות שגרתיות, לשלילת מזון ושינה ולהשפלה מתמדת. כעבור כמה חודשים שוחרר חסן ללא כתב אישום וללא משפט. זאת, כמובן, אינה עדות בודדת. בשבועות הראשונים של המלחמה אפשר עוד היה להכחיש את המציאות; כעת כבר לא ניתן לעצום את העיניים לנוכח הדפוס המתועד, המאומת והבלתי-ניתן להכחשה של יחס בלתי אנושי, התעללות ועינויים כנגד האסירים הפלסטינים.

בינואר 2024 כתב רופא ישראלי שפעל במחנה שדה תימן לשר הביטחון דאז כך, ואני מצטט: רק השבוע עברו שני מטופלים קטיעה של רגל מפציעה שהחלה מאיזוק. לצערי, מדובר באירוע שגרתי. סוף ציטוט. דבר לא נעשה עם התלונה שלו. הסנגוריה הציבורית, גוף ממשלתי רשמי, ביקרה לאחר מאבק ממושך בארבעה בתי כלא בשנת 2024, ותיעדה אלימות קשה ושיטתית מצד סוהרים כנגד אסירים פלסטינים: שלילת מזון ושתייה, הזנחה רפואית ותנאים שהמפקחים תיארו כ"לא ראויים להחזקת בני אדם", בלשונם.

במשך שנה גנז משרד המשפטים את הדוחות, ורק לאחר עתירת חופש מידע הם שוחררו לציבור. הסתרה והכחשת האמת כמדיניות ממשלתית. אבל את מדיניות ההסתרה וההכחשה הנפשעת הזאת לא ניתן לשמר לעד, כי את המספר של 105 אסירים פלסטינים שמתו בבתי הכלא בישראל מאז פרוץ המלחמה, אין כל דרך להסתיר – עלייה של 300% מהשיעור הגבוה ממילא שהיה קיים טרם המלחמה. בהם גם צעיר בן 17 שמת במרץ 2025 בכלא מגידו, ונתיחת גופתו העלתה חשד ממשי להרעבה ולהזנחה רפואית מכוונת.

מישהו באמת מופתע שבנובמבר 2025, ועדת האו"ם נגד עינויים קבעה כי ישראל נוקטת – אני מצטט: "מדיניות מכוונת של ענישה קולקטיבית", וכי הממצאים מלמדים על "עינויים מאורגנים ושיטתיים"? ואם מישהו לא מבין איך נראים "עינויים מאורגנים ושיטתיים" ומעדיף לטמון את הראש בחול, הינה עדות של ניצול מחנות העינויים, וכך הוא אומר – אני מצטט: "דחפו לנו את הראש לתוך החצץ. עשו לנו את זה שוב ושוב במשך ארבע שעות. היכו אותנו באלות מכות רצח, קיללו אותנו וחשמלו".

כך העיד ראש מחלקת הניתוחים בבית החולים האינדונזי ברצועת עזה על אותם עינויים שעבר: "הם מענים ומתעללים גם ברופאים". 14 רופאים עזתיים עדיין מוחזקים בישראל ללא כתב אישום, לאחר שבמהלך המלחמה נחטפו מאות אנשי צוות רפואי מרצועת עזה כחלק מהמתקפה השיטתית על מערכת הבריאות הפלסטינית. הרופאים הללו נדרשים להציל חיים של ילדים בעזה, אבל במקום זאת נאלצים להיאבק על חייהם שלהם בשבי.

לא רק רופאים, גם ילדים ונערים נעצרים ומוחזקים בתנאים בלתי אנושיים. לפי דוח ועדת החקירה העצמאית של האו"ם שפורסם לאחרונה, נקבע שילדים פלסטינים ממשיכים להיחטף למעצר ללא ידיעת משפחותיהם, נכלאים לצד בגירים, בניגוד לדין, וחשופים לעינויים ולאלימות מינית. "כוחות הביטחון השתמשו באלימות מינית נגד ילדים כחלק מההשפלה קולקטיבית והדיכוי מוסדי", קבעה הוועדה.

בשביל לקיים מערך שיטתי של התעללות, הרעבה והזנחה רפואית, נדרשים יותר מכמה מענים אכזריים. מה שנדרש הוא שמערכת שלמה של פיקוח, בקרה והגנה מקצועית תשותק לחלוטין. מה שנדרש הוא יצירת אקס-טריטוריה שבה לא משפט הצדק מושל אלא החוק של נקמת הדם. תחת ידיה של ממשלת הדמים הפכו בתי הכלא לאתר המרכזי של משפט הנקמה הכהניסטי, שבו ערכי כבוד האדם, זכויותיו וחירויותיו הבסיסיות מוחלפות בסדיזם ממוסד למען המנהיג, האומה, הדם והאדמה. זאת גם הסיבה האמיתית ששרי הממשלה ובכירי הקואליציה נאבקו ביניהם בהגנה על העינויים ובשמירה על בתי הסוהר מאימתו של הדין.

מאז אוקטובר 2023 נחסמה בהחלטת ממשלה גישתו של הצלב האדום הבין-לאומי לכלל האסירים הפלסטינים. גוף הומניטרי שפעל במשך שנים בישראל הן מכוח חובותיה לפי הדין הבין-לאומי והן מכוח הנהלים הפנימיים של שב"ס ומשרד הביטחון, נחסם לחלוטין. ביוני פסק בית המשפט העליון שהאיסור הגורף הזה "לא נסמך על כל בסיס משפטי", כלומר, במשך ארבע שנים הפעילה הממשלה מדיניות דכאנית ללא כל בסיס בדין.

אך לא רק הצלב האדום נחסם ללא כל בסיס – גם חברי הכנסת עצמם. באפריל פסק בג"ץ בעתירתו של חברי חבר כנסת אחמד טיבי – ששב"ס מנע את זכותו להיפגש עם אסירים פלסטינים במשך ארבע שנים – והוסיף ואמר שכך התנהלו גם כלפיי וביחס לבקשותיי: "אפליה ממשית וברורה, באופן המקים חשש להתערבות הדרג הפוליטי בשיקולים המקצועיים של שירות בתי הסוהר", קבע בג"ץ. אך מאז הפסיקה אינה מיושמת, ולא מתאפשר לנו להיכנס לבתי הכלא ולממש את המנדט הציבורי שניתן לנו לפיקוח פרלמנטרי, תוך פגיעה אנושה בחסינות חברי הכנסת ובעליונות הפרלמנט.

האם סיעות האופוזיציה שנאבקות על עצמאות בג"ץ יעמדו לצידו גם כעת? אתם, שבמשך שלוש שנים עצמתם עיניים ותחזקתם את מדיניות ההסתרה וההכחשה, האם תעזו לדבר כעת? האם תביטו במציאות שזועקת לנגד עיניכם ותודו שלא ניתן לבסס בישראל מדינה חופשית, ליברלית, דמוקרטית, כל עוד חוק נקמת הדם הכהניסטי מושל וקיים ולו חשד מינימלי לעינויים ואלימות בבתי הכלא? בצדק אתם מטיחים בממשלה שהיא מפחדת מהאמת, ולכן מתנגדת לוועדת חקירה ממלכתית לטבח 7 באוקטובר, אך במה אתם שונים ממנה בהתנגדותכם או בהימנעותכם מוועדת חקירה לנעשה בבתי הכלא?

מייד אני מסיים, אדוני. פחד מהאמת והצורך בשקיפות אינם נחלת צד אחד בלבד. מי שדורש את חקר האמת, לא יכול להתכחש לה כשהנושא פחות נוח לו. תודה רבה.