ברא, ברא. ואליד, ברא, ברא.
ברא, ברא.
ברא, ברא.
תומא סלימאן, ברא, ברא.
ברא. איך קוראים להיא שמה?
ברא, ברא, ברא.
אני בעל הבית. ברא, ברא.
ברא. תישאר, אתה תישאר, אני אדבר, אני אסביר לך.
ווליד, ברא.
ברא, עכשיו ברא.
ברא, ברא.
ברא.
ברא, ברא.
ברא, ברא, אתה לא נשאר כאן, ברא.
ברא, ברא, ברא. עכשיו.
עכשיו ברא, גם את, ברא, ברא.
ברא, עכשיו.
עכשיו ברא, תצאי החוצה.
אדוני היושב-ראש – ברא.
ברא, ברא.
ברא, תצאי החוצה.
ברא.
עאידה, ברא.
עאידה, ברא. ברא, עכשיו.
רק נחכה שעאידה תצא ואז נתחיל. ברא, ברא.
טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - -
אבל את רצית לצאת, אז עכשיו את רוצה להישאר?
משהו. אין, חוסר עקביות משווע.
טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חייב להגיב ולמחות על הצביעות שיש כאן בספסלי האופוזיציה. אלה אותם אנשים שמצד אחד באים אלינו ואומרים: למה יש הפקרות ברחוב הערבי? למה בטייבה, באום אל-פחם ובסח'נין יש כל מיני תופעות פשיעה כאלה ואחרות?
אבל שימו לב לדבר המדהים: כשאנחנו רוצים משילות ועושים משילות אז פתאום זה לא מתאים להם. שנים, שנים על גבי שנים הייתה השתוללות, יריות. נתתם לבנות איפה שרוצים כמה שרוצים. הסרתם – כמו שאמרה השרה סילמן – את פרק האכיפה בנגב. נתתם השתוללות רבתי, פוליגמיה.
מירב כהן, מה את הולכת?
אישה שנייה, להחפיץ נשים. להחפיץ נשים. ואליד, כמה נשים יש לך אתה?
כמה נשים יש לך?
כמה נשים יש לך?
למה אתה שואל – הוא לא רוצה להפליל את עצמו. זה לא להאמין. זה לא להאמין.
כמה נשים יש לך, תענה לי.
זה פשוט לא להאמין. נתנו להחפיץ נשים, לפגוע בנשים, וכשאנחנו היום באים - -
- - ורוצים משילות, כשאנחנו עושים משילות, והמשילות מתחילה ברעש - - -
ואליד, אנחנו פועלים - - -
אנחנו פועלים לא רק בשביל דני ומשה ושלמה וחיים.
יש אנשים, ילדים שגרים ברהט, אתה יודע כמה מתלוננים פונים אליי ברהט? אתה יודע כמה פונים אליי מהפזורה?
אתה יודע מה הם אומרים? אלה - -
- - אנחנו, אין לנו תקוות מהם - -
- - כי הם מעודדים את זה.
ולכן, באנו אנחנו. ואני רוצה להגיד כאן ישר כוח, קודם כול לחברי, חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי. אמרו עליך כאן, והם צודקים: אתה מוביל חוק אחרי חוק אחרי חוק למען מדינת ישראל. תודה, צביקה פוגל.
אני רוצה להגיד תודה לשרה, חברתי עידית סילמן, שאנחנו משתפים פעולה בנושא הזה כבר כמה שנים, ועובדים ביחד. וכמו שאמרת, יושבים בישיבות ודוחפים כמה שיותר את אנשי המקצוע, את הפקידות ואת השוטרים לממש את החוק; לפעול לפי החוק.
אני רוצה להגיד לך, יושב-ראש הקואליציה, אופיר כץ, יש לך זכות להוביל את הקואליציה הזאת, שאנחנו – החוקים הם חוקים כל כך חשובים ש-30 ו-40 שנה לא עשו אותם.
אבל אני, הבעיה שלי עם הצביעות של האנשים האלה. כי האנשים האלה שרוממו את זכויות האזרח בגרונם, לא אכפת להם מילד בן עשר ברהט שמרטיב בבית, כי הוא שומע כל הזמן רעשים. לא אכפת למירב כהן מזה שלוקחים נשים – לימור, תשמעי, זה פשוט מדהים – מחפיצים אותן, פוגעים בהן, משתמשים בהן כשפחות. לא שמענו מילה. מילה. זה לא מעניין אותה.
לכן אנחנו כאן, כדי לשמור על הזכויות. אנחנו כאן כדי לשמור על המשילות.
אנחנו כאן ואנחנו נעשה ונמשיך לעשות.
אני רוצה להגיד לכם, חבריי חברי הכנסת, השרה מאי גולן – שגם את עובדת כל כך קשה למען זכויות נשים – זה לא יעזור להם, זה לא יעזור לכל החבר'ה האלה. אנחנו נעשה. הם צועקים, הם מקללים – –
– – הם מגדפים – –
– – הם מכפישים. הם משקרים, הם משקרים, אבל אנחנו עושים ועושים ועושים.
אני חושב שהחוק הזה הוא בשורה, בשורה לעם ישראל, בשורה למדינת ישראל; כן, גם בשורה לילדים ברהט, שלא יצטרכו לסבול ולשמוע את כל הרעש הזה. אם אתם לא הייתם דו-פרצופיים, אתם הייתם מחוקקים את זה בעצמכם.
ומילה אחת לחברי משה גפני, שאני כל כך מאוכזב ממך. הברית הזאת – הדיל הזה עם אחמד טיבי מעולם לא עזר, לא עזר לחרדים. הברית הזאת לא מובילה אתכם לשום מקום. לשום מקום. תפסיקו עם הדבר הזה. משה גפני, תפסיק, הרב גפני, שאני מכבד, מעריך אותך – אבל אנשי דגל התורה, לבוא ופעם אחר פעם להתייצב בעד ההצעות שלהם, נגד כל מה שהם לא רוצים, זו טעות גדולה וזה פוגע במדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך, תודה לכל חבריי חברי הכנסת, וכמובן, אני קורא לכולם להצביע בעד הצעת החוק הזאת – –
– – שהיא באמת דואגת. רם, אתם לא דואגים לזכויות אזרח, אנחנו כן – אנחנו דואגים לילדים, לנשים, אנחנו דואגים לעם ישראל, למדינת ישראל, ואתם תמשיכו לצעוק. תודה.
732 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.