גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני אענה בשם משרד החינוך. משרד החינוך פועל מתוך ממלכתיות ואחריות לאומית עמוקה כלפי תלמידי ישראל בשגרה ובחירום כאחד. דווקא משום כך, הייתי מצפה מחברת הכנסת הנכבדה מירב כהן להפגין בקיאות בסיסית בספר החוקים ובחלוקת הסמכויות הממשלתית טרם היא מגישה הצעת חוק.
חובת המיגון הפיזי של מבני ציבור ובתי ספר בארץ מוסדרת היטב בחוק ההתגוננות האזרחית ובחוק התכנון והבנייה. הסמכות המקצועית לקביעת תקני המיגון נתונה באופן בלעדי לפיקוד העורף. הניסיון להעמיס סמכויות הנדסיות וביצועיות אלו על חוק פדגוגי במהותו אינו ישים, ואף עלול לייצר כפל סמכויות מזיק, ואף עלול להטיל בעת חירום חובות ואחריות משפטית מורכבת שאינה במקומה על המנהלים וצוותי ההוראה המסורים שלנו בשטח.
כשר החינוך, אני רואה חשיבות עליונה בצמצום הפערים הטכנולוגיים והבטחת רציפות לימודית, ועושה זאת הלכה למעשה כחלק מעבודת מטה סדורה שניהלנו מאז פרוץ מלחמת התקומה, הכוללת סדירויות, למידה והפקת לקחים. הטענה כי המערכת אינה ערוכה מבחינת ציוד קצה ומיומנויות פשוט מנותקת מהעשייה הרבה שנעשתה, לרבות במהלך מבצע שאגת הארי. משרד החינוך מציע סל פתרונות מגוון הכולל למידה פיזית, היברידית ובמשמרות, מיושם תוך מתן קדימות עליונה ותיעדוף מוחלט לאוכלוסיות הפגיעות ביותר, ובהן תלמידי החינוך המיוחד ונוער בסיכון. מערכת החינוך מוכיחה יום-יום בשטח, ולא בכותרות, את מחויבותה המלאה לתלמידים בעת חירום כבשגרה.
הצעת החוק הנוכחית אינה מביאה עימה בשורה מעשית, אלא השלכות תקציביות רוחביות חסרות מקור הנאמדות במאות מיליוני שקלים ואף למעלה מכך. עוד אציין כי ככל שהמציעה מעוניינת לקדם צעדים תקציביים, עליה לפעול בהתאם להוראות חוק-יסוד: משק המדינה. ככל שמדובר בתיקון הסעיף כהצהרה דקלרטיבית, אין מקומה בחקיקה ראשית, שכן המדינה ומשרדי הממשלה מחויבים לאזרחים בכל עת, והדבר ברור לכול.
ועדת השרים לענייני חקיקה דנה בהצעת החוק ב-21 ביוני 2026, והחליטה לדחות את הדיון בהצעת החוק בחודש. אבהיר כי ככל שהמציעה מעוניינת לקדם את הנושא, עליה לעשות זאת בתיאום עם משרד החינוך. לנוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, אני מציע לחבריי חברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולהתנגד לחוק.
אני רוצה לנצל את הזמן שנותר לי ובאמת לומר: נמצאת כאן חברת הכנסת מירב כהן, ואני, גברתי היושבת בראש, השם עדי, השם שבשמיים הוא עדי, הבטחתי לעצמי שאני אפסיק להגיב לפייק ניוז שאותה אופוזיציה מופקרת וממורמרת לא מפסיקה להגיד.
אבל באמת, מה שעושה חברת הכנסת מירב כהן בנושא משרדי – שכן היא הייתה השרה הקודמת, ולכן אני מבינה את התסכול, אבל זה באמת פייק אחרי פייק אחרי פייק, שאי-אפשר שלא להגיב. כשראיתי את הצעת החוק הזו, שמדובר גם על מישהי שמייעדים אותה להיות שרת החינוך - - -
אני רוצה לומר: תראו, אמר פה יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה לא מזמן באיזה נושא שפייק צריך להרוג כשהוא קטן. עכשיו, באמת שכמות הפייקים היא בלתי נתפסת. אם אני אתעסק בזה כל היום, אני אצטרך להיות כל היום בזה. אבל חברת הכנסת מירב כהן אומרת מעל כל במה שניתנת לה, בכל ערוץ אפשרי, בכל ערוץ תרעלה ותבהלה אפשרי – וכמובן, הרי היא חברת הכנסת של הטיקטוק, אז בכל טיקטוק אפשרי שהיא מעלה, בכל סרטון בכל ציוץ – שאני, מאי גולן, השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, הלכתי וביקרתי כת ביבניאל כדי לקבל התפקדויות בכנסת. עכשיו, לפני שאני אתחיל לומר את העובדות לשקר הזה, אני באמת מבקשת מחברת הכנסת שיושבת פה: את כל כך בטוחה בדברייך, את אומרת את זה מעל כל במה, אנא ממך – הינה, אני מוכנה להסיר את חסינותי בדבר הזה – אנא ממך, הסירי את חסינותך באירוע הזה.
לא, הייתי – קודם כול, את צריכה לבקש סליחה לא ממני, אני לא צריכה את הסליחה שלך.
תבקשי סליחה מהנשים המסורות שהן כבר סבתות ולא אימהות. את פשוט שקרנית כמו שאת נושמת. אמרה חברת הכנסת מירב כהן שאני ישבתי ביבניאל במשרדי הכת. ככה היא אומרת. ישבתי בביתה של אשת חינוך מעל גיל 60, מסורה ביותר. היו בסך הכול עשר נשים, כולן כבר סבתות לילדים. אף אחת מהן לא התחתנה בנישואי קטינות. הן לא קשורות לכת הזאת שאת מדברת עליה. את וכל חבר המלעיזים והמרעים כמו רני רהב, וכל מיני רשעים ומרושעים למיניהם שיושבים באולפנים שהיא יושבת איתם, שאומרים עליי שאני ישבתי בכת כדי לקבל התפקדויות – בואו, נשים – לא הייתי בשום משרדים. הייתי בערב לפגוש נשות חינוך מדהימות, צדיקות, שבאמת כל המלעיזים והרשעים שאת יושבת איתם באולפנים, עוד אלפיים גלגולים לא יגיעו למה שהן עושות. ישבתי ושמעתי את המצוקות שלהן בתוך הקהילה שלהן – איך שהן מלמדות ילדים בבתי הספר, מה חסר להן שם. זה כל מה שעשינו. חלקן אפילו לא קשורות לליכוד, הן לא מתפקדות לליכוד. אני חושבת שרובן – אני אפילו לא שאלתי את זה. הגענו לבקשתן. יושבת המלעיזה השקרנית הזאת ומעל כל במה אפשרית, כבר חודש ימים – אני שותקת, כי אין לי באמת זמן להתעסק בגועל נפש הזה – היא יושבת ואומרת שהשרה מאי גולן הלכה ותמכה בכת שמחתנת קטינות.
אני אומרת, ריבון העולמים, אני שוב מבקשת ממך: תסירי את חסינותך. אני כאן אומרת מעל במת הכנסת: אני אסיר את חסינותי כדי שאני אתבע אותך דיבה על הדבר הזה, ואם ישבתי במשרדי כת כאלה או אחרים, או אם מישהי מהן התחתנה בנישואי קטינות או מישהי מהן קשורה לנישואי קטינות, אנא ממך, הביאי ראיות לזה שתמכתי בדבר הזה, שקרנית שכמותך.
עכשיו מעבר לזה, אני רוצה להגיד משהו: תראו, הם למדו, גברתי היושבת בראש, כאן באופוזיציה המופקרת והתרעלנית הזאת, לחזור על שקר מאה פעמים, ובסוף בעיניהם זה יהיה אמת, לא משנה שאין בין זה לבין המציאות שום קשר. שום קשר. הם עומדים ומשקרים ומשקרים. לא משנה כמה תחזרו על שקר עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, זה לא יהיה אמת.
אני רוצה להגיד משהו, באמת. המועמדת למשרד החינוך מטעם מפלגות ההזיה שרצות – אני רק אומרת לכם, אזרחי מדינת ישראל, בזמן שנותר לי: אני השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה. קודמתי בתפקיד, בממשלה הקודמת, כמובן, הייתה חברת הכנסת מירב כהן, והיא זו שחילקה בפנקסי צ'קים פתוחים למנסור עבאס וחבר מרעיו מיליארדים, מיליארדים של שקלים, ללא פיקוח וללא בקרה. הכסף הזה, אנחנו יודעים היום בוודאות – לא באמתלה, בוודאות – הלך ישירות לארגוני פשיעה במגזר הערבי שרוצחים במאסות במגזר הערבי. את זה אומרים מידעים מודיעיניים של השב"כ, של המשטרה, של המשרד לשוויון חברתי.
אם בטעות, חס וחלילה, חס ושלום – צריך באמת להגיד מיליון תפילות, י"ז בתמוז ביום חמישי הזה, תקדישו את התפילות שלכם ביום הצום הקדוש הזה לדבר הזה – אם האישה הזאת תהיה שרת החינוך, והממשלה תהיה אנשים שמייצגים אותה, אנחנו נצטרך פנקסי צ'קים פתוחים למנסור עבאס במשרד החינוך. זה מה שאני רוצה שתבינו.
כי מנסור עבאס, שהיא קוראת לו האיש הציוני הזה, הוא כנראה יהיה מי שיחליט איזה דברים יהיו בבתי הספר של ילדי ישראל.
אני רוצה להגיד עוד דבר: תראי, היא עמדה פה ודיברה על ילדה מוחרמת – כן, באמת סיפור נוגע ללב, אי-אפשר להתווכח איתו אפילו לא במעט. כשאני הייתי בממשלת השינוי והשיסוי, הפארסה שלהם, כשאני הייתי חברת כנסת מן המניין, הגשתי הצעת חוק שאפילו לא היה בה עניין תקציבי, הצעת חוק שצריך להיות ערל לב, שצריך להיות חסר מצפון וחסר נשמה בשביל להתנגד לה. מה אמרה הצעת החוק שלי? הצעת החוק – כשישבתי כאן עם שר המשפטים היום ודאז חבר הכנסת, יריב לוין, ב-03:00 במליאה, וכתבנו אותה יש מאין מתוך חוויות שלי ושלו שעברנו בילדות, הצעת חוק למניעת חרמות. וכל האופוזיציה הזאת – שהייתה אז הקואליציה – התנגדה, אחד-אחד, בלי בושה התנגדה להצעת החוק הזאת, בלי לדבר. היום הצבועים, השקרנים האלה, עומדים כאן ומדברים על חרמות, על אלימות ועל דברים נוראים שקורים לבני הנוער. תגידו לי, באמת, כמה אתם חושבים שהציבור מטומטם? הרי אין צבועים כאלה. לכול חוק הם עמדו והתנגדו, גברתי היושבת בראש.
אני זוכרת, הגשתי הצעת חוק לביטחון תזונתי. מתוך הנערה שאני הייתי, שהלכה לבית הספר ולא הייתה לה ארוחת צוהריים, מפה זה הגיע. עמדתי כאן ונאמתי ואמרתי: אני מוכנה שתסירו את השם שלי מהצעת החוק הזאת, מוכנה שזה יהיה שלכם, רק תצביעו בעד. אפילו לא דנו בה; היא אפילו לא הגיעה לוועדת השרים לענייני חקיקה; הם אפילו לא קראו אותה. אז חבורת הצבועים האלה, שמדברים על חברתיות, אין יותר צבועים וקהי נפש מהם. אין.
עכשיו הכי גרוע, זה שהם פשוט מהנדסים שקרים בלי הפסקה, יושבים בערוצי אל-ג'זירה ואל-מנאר למיניהם, שהם בכלל המקהלה שעוזרת להם ועוזרת להם, ועוזרת להם, ופשוט הפייק עובר כמו שהוא. אז נגמר עידן הפייק ניוז. לא מאמינים לכם, לא מאמינים לשקרים שלכם, וחבל שצריך לבזבז זמן חשוב של מליאת הכנסת. אבל מה לעשות, רוב צופי מדינת ישראל, שלא צופים בערוצי התרעלה, לא יודעים מה נכון ומה לא נכון, לכן צריך לעמוד פה ולהגיד את האמת. תודה רבה.
1,332 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.