אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא חושב שיש מישהו שיש לו לב שמסוגל לשכוח את הבוקר הנורא הזה של 7 באוקטובר, ומי שפתח טלוויזיה בשעות הראשונות של הבוקר, לא יכול לשכוח את העיניים של השדרנים באימה מקריאים את ההודעות, הודעות הסמ"ס, הודעות הווטסאפ שהם מקבלים ממשפחות ומחברים בעוטף, כשהמחבלים צובאים להם על הממ"ד, הודעות "הצילו"; ובשלב מסוים גם ההודעות האלה נדמו, כי חטפו אותם, או כי רצחו אותם, או כי שרפו אותם.
מחר נציין 1,000 ימים ל-7 באוקטובר, 1,000 ימים לאותו יום נורא, והמדהים הוא שממשלת ישראל, שנדמה דום באותו היום – לא שמענו אותם, לקח לנו שעות ארוכות עד ששמענו את הממשלה מגיבה בכלל על האירוע הזה, שתחת אחריותה אירע הטבח הנורא הזה, ועסקה בלעשות הכול כדי להימנע מחקירת הטבח.
מי שהיום מכהן כראש ממשלת ישראל אמר ב-2006 על מלחמת לבנון השנייה שאין מנוס מוועדת חקירה ממלכתית, כי חייבים למנוע שוקת שבורה בפעם הבאה. טבח 7 באוקטובר הוא לא שוקת שבורה? כל הבעיה זה רק שאולי ראש הממשלה ירד קצת במשקל, כמו שהוא אמר? זה מה שהשתנה בו מ-7 באוקטובר – קצת ירד במשקל? או שהוא מסוגל להבין או שאתם מסוגלים להבין מה המשמעות של 251 חטופים, של 1,163 ישראלים וזרים שנרצחו ונהרגו בקרב, של 3,300 פצועים, מתוכם 360 קשה, ביום אחד; יום אחד שבו מדינת ישראל לא הצליחה להגן על אזרחיה, ועד לרגע זה לא היה לכם את האומץ, לא היה לכם את היושר, להקים ועדת חקירה ממלכתית, כדי שלא נהיה שוב בפני שוקת שבורה, כדי שחס וחלילה לא יקרה עוד פעם המקרה הזה.
ואתם, בלוליינות – ובזה אני מסיים – מספרים לנו על הפוליטיקה, ואיך אתם תחקרו ככה ותחקרו אחרת – קשקושים. אין תרגיל שלא עשיתם כדי לברוח מוועדת החקירה הזו, וכמה שתברחו ממנה היא תרדוף אחריכם יותר, כי האחריות בסוף מתגלגלת אל הממשלה.
עומד פה שר מעל דוכן הכנסת, ונכון שיש לו חסינות, אז הוא יכול לשקר ולהוציא דברי בלע וארס כמה שהוא רוצה. אבל מה לעשות, השר קרעי, יש גם אמת, והאמת היא שב-2018 בג"ץ דחה את כל העתירות לגבי הירי על הגדר, וקבע כי הירי חוקי לחלוטין ומתיישב עם הדין הבין-לאומי והישראלי. מה לעשות?
- - - את השטויות האלה ואת השקרים האלה ואת ההסתות הלאה. תפסיק להסית.
מה לעשות – זה מפריע לי.
לא, השר מפריע לי.
מה לעשות שמבצע כיסאות מוזיקליים לחיסול כל צמרת חמאס הוצג לראש הממשלה נתניהו ב-2018, וראש הממשלה נתניהו הוא זה שמנע את הלחיצה על הכפתור, לא בג"ץ ולא השופט עמית ולא אף אחד. מי שמנע את חיסול צמרת חמאס לפני 7 באוקטובר זה ראש הממשלה נתניהו ולא אף אחד אחר.
ומה לעשות שראש הממשלה נתניהו הוא זה שבחר בהכלה במקום בהכרעה, והוא זה שקבע בקבינט, בניגוד לעמדת שר הביטחון שלו ליברמן, שצריך לאפשר לקטר להעביר מאות מיליוני דולרים במזומן לחמאס.
מאות מיליוני דולרים במזומן לחמאס.
אני יודע שזה מפריע לך, אבל זאת האמת. מאות מיליוני דולרים במזומן לחמאס במקום לחסל את חמאס.
זאת לא חוכמה, השר קרעי, זאת לא חוכמה להיות בעד חיסול מחבלי חמאס אחרי 7 באוקטובר. אני רוצה ממשלה שתחסל את הטרור לפני שהוא מכה בי, לא אחרי שהוא רוצח ילדים ואונס את הבנות שלנו ברצועת עזה.
לא לפני.
לפני כן הוא צריך להרוג אותם, לא אחרי. מה לעשות שבג"ץ אישר את הפינוי של ח'אן אל-אחמר ב-2018, ואנחנו כבר ב-2026, עם ממשלת הימין מלא מלא מלא, ומה זה – ח'אן אל-אחמר פורחת ומשגשגת, כי מי מנע את הפינוי של ח'אן אל-אחמר? במכתב שהוא הוציא לשר הביטחון דאז ליברמן הוא ביקש ממנו: תעצור את השופלים.
ומה לעשות שנתניהו הוא זה שהורה לשר – זה מפריע לי.
אני יודע שהאמת כואבת. האמת כואבת.
אני יודע שהאמת כואבת. אבל האמת היא – והאמת הזאת היא גם בכתב – שכשליברמן הורה לעצור הזרמת דלקים לחמאס, ראש הממשלה נתניהו בכתב – כי כשהוא אמר לו את זה בטלפון, הוא אמר לו: לא, לא, תוציא לי מכתב, אז ראש הממשלה נתניהו הוציא לו מכתב, אמר לו: תמשיך את הזרמת הדלקים לרצועת עזה ולחמאס ואת כל החומרים הדו-שימושיים האלה שאתה מדבר עליהם.
ואני כל כך כועס, כי אתה יודע, אנחנו העברנו פה – ובזה אני אסיים, אני מבקש שתיתן לי עוד דקה.
אנחנו העברנו פה חוק בקריאה טרומית. העברתי חוק לציון יום השנה לאלטלנה. לפני כשבוע ציינו 78 שנה להטבעת האונייה אלטלנה. נתתי כדוגמה את מנחם בגין, עד כמה האיש הזה נלחם כדי שלא תהיה מלחמת אחים, ובכה על הסיפון של אלטלנה כשיורים עליה, והורה לאנשים לנצור את האש. והוא כותב בספר שלו, ב"המרד" – אני אצטט משפט אחד שהוא כותב על אותו אירוע: יש והברירה היא דמע או דם. לעיתים, כפי שהורנו המרד במשעבד, הכרח הוא כי הדם יבוא במקום הדמע. ולעיתים, כפי שלימדתנו אלטלנה - -
- - הכרח הוא שהדמע יבוא במקום הדם, ולא הייתה מלחמת אחים במדינת ישראל.
ואתה עומד כאן, ובגלל שאתם לא הייתם מוכנים לשפוך דם לפני 7 באוקטובר, כולנו דומעים עכשיו.
776 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.