קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
זמן לא מוגבל, טוב שאמרת לי. תודה, גברתי היושבת בראש. כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג לפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של כליאת לב"חים, מה שנקרא, לוחמים בלתי חוקיים, (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026, ביוזמת הממשלה. החוק הזה, חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, נועד להסדיר את הכליאה של מי שנטלו חלק בפעולות חבלה ואיבה נגד ישראל או נמנו עם הכוחות המבצעים של פעולות כאלה, ולא נופלים תחת הגדרה של שבויי מלחמה באמנת ז'נבה השלישית, המסדירה את החזקתם של שבויי מלחמה.
אז החוק קובע הליך סדיר לכליאתם של הלוחמים הבלתי-חוקיים, המכונים לב"חים, כאמור, ואת אמצעי הבקרה והביקורת השיפוטית עליהם. לצד זאת, החוק כולל מנגנון נפרד למקרים שבהם יש היקף נרחב של לוחמים בלתי חוקיים. במנגנון הזה, באותם המקרים שבהם הכריזה הממשלה על מלחמה או הודיעה על נקיטת פעולות צבאיות משמעותיות, הממשלה, באישור ועדת החוץ והביטחון, מוסמכת להכריז על שינויים בתחולת החוק במהלך תקופת תוקפה של ההכרזה. התקופות המנויות בחוק ארוכות יותר, והדרג המוסמך לקבל את ההחלטות לפי החוק נמוך יותר – התקופות לכליאה וקבלת ההחלטות לגבי הכליאה.
וגם מנגנון זה לא נתן מענה מספק להיקף הלב"חים שנלכדו במהלך הלחימה הנוכחית, שהחלה במתקפה הרצחנית השואתית של 7 באוקטובר, ולכן הותקנו בתחילת המלחמה תקנות שעת חירום שאישרנו אותן בוועדה מפעם לפעם, שהרחיבו עוד יותר את התקופות המנויות בחוק, הורידו עוד יותר את הדרגים המאשרים. בהמשך הוחלפו תקנות שעת חירום אלה בחקיקה ראשית בהוראת שעה, שבה אנחנו עוסקים גם עכשיו, שהוארכה כמה פעמים ונערכו בה תיקונים לצרכים המשתנים.
הוראת השעה הנוכחית פוקעת בשבוע הבא, בט"ו בתמוז תשפ"ו, ולכן נוכח הצרכים המבצעיים וכמות הלב"חים שעדיין כלואים בישראל, מבוקש להאריך את הוראת השעה בשלושה חודשים נוספים עד לי"ט בתשרי תשפ"ז, 30 בספטמבר 2026. במקביל מוצע בהצעת החוק הזו גם להאריך את תוקפה של ההכרזה מכוח החוק עד לאותו מועד. עם זאת, מוצע להתאים את המועד להוצאת צווי כליאה קבועים, מועד הביקורת השיפוטית, משך הזמן המרבי למניעת מפגש של כלוא עם עורך דין והזמנים המרביים הנוגעים לכליאתם של קטינים, ולקצר אותם בהתאם לצרכים של גורמי הביטחון שהוצגו בוועדה.
להצעת החוק הוגשו גם הסתייגויות. אני אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות, בטח בנושא מהסוג הזה, ולאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית.
ואני רוצה לומר בהקשר הזה, של מה שמוגדר כאלו שפעלו ופועלים בצורה רצחנית וטרוריסטית וג'יהאדיסטית כנגד מדינת ישראל, כנגד העם היהודי, ובדיוק ההגדרה הזאת של אלו שהם לוחמים, מוגדרים כלוחמים, זה דבר אחד, ואלו שהם אזרחים. אחד הדברים הכי חמורים במלחמה הזו, הכי חמורים במלחמה הזו – אנחנו עוסקים פה בפצ"רית מפעם לפעם על דבר חמור מאוד שהיא עשתה, אולי החמור ביותר בתולדות ישראל מבחינת הנזק לצה"ל ולעם היהודי - -
- - אותה הוצאת דיבה בלתי מתקבלת על הדעת על חיילי צה"ל, על כוח 100, דבר שהופץ בכל העולם, קשה לשער בכלל ולהעריך את גודל הנזק שנוצר מאותה הוצאת דיבה נוראית. אבל לא פחות חמורה מזה הייתה החלטה של הפצ"רית – לא פחות חמורה מזה – החלטה של הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי למנוע סיכול של מחבלים שעברו את הגדר ב-7 באוקטובר.
זה קשור דווקא. אחת ההחלטות החמורות ביותר - -
- - זאת אותה החלטה של הפצ"רית ביחס למחבלים שעברו את הגדר ב-7 באוקטובר, גברתי היושבת בראש. הם עברו את הגדר ב-7 באוקטובר, רצחו, חטפו, אנסו, והיא החליטה שאי-אפשר לפגוע בהם – מנועי סיכול.
אני הייתי פה, הגשתי לשר הביטחון יואב גלנט שאילתה – איך קורה דבר כזה, איך קורה דבר כזה שאנשים שחטפו את הילדים של ביבס, הפצ"רית מונעת מלסכל אותם, מונעת מליירט אותם, להרוג אותם. לא רק אותם. התשובה הרשמית שלה, בחוות דעת שלה לרמטכ"ל, לשר הביטחון: הם לא רשומים בארגוני הטרור. אתה יודע מה היא עשתה, אדוני השר? היא לקחה את פסק הדין, המתנה האחרונה שהניח פרופ' אהרן ברק לפני שהוא פרש ב-2006, מה שנקרא בג"ץ הסיכולים הממוקדים, פירשה אותו פרשנות מופרעת ומופרכת – מופרעת, ואמרתי לה את זה בפנים כשהיא הייתה בוועדת החוץ והביטחון. היא לקחה את אותו פרוטוקול שבכלל אנחנו לא קיבלנו אותו, מהאמנה הבין-לאומית – לא קיבלנו אותו בפועל בישראל – והפכה אותו לנורמה משוגעת לחלוטין שעל פיה גם אדם שבמעשיו הכי רצחניים, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה, הלך, נכנס ליישובים, אנס, רצח, עינה - -
- - חטף. אין יותר טרוריסט מזה, אין יותר שיוך מזה לארגוני הטרור, אין יותר שיוך מזה לארגוני הטרור – היא ואמרה: כיוון שהוא לא נרשם בארגוני הטרור, כיוון שהוא לא רשום בארגוני הטרור, אנחנו מנועים מלסכל אותו. ומתקשרים אליי מזועזעים קצינים במרכז האש, ואומרים: איך יכול להיות שאלופה בצה"ל, פרקליטה צבאית ראשית, מונעת סיכול של המחבלים הכי איומים, הכי איומים במדינת ישראל?
והסד המשפטי הזה, גברתי, שהלך איתנו לאורך כל המלחמה, קשירת הידיים הזאת לחיילי צה"ל, לא רק בעניין סיכול מחבלים אלא גם בעניין המצור – אלה אולי שני הדברים הכי נוראיים במלחמה הזאת: גם מניעת סיכול המחבלים האכזריים ביותר בגלל הגדרות משפטיות מוזרות שאף משפטן לא היה חותם עליהן, וגם הדבר השני, מניעת המצור, צורת הקרב היחידה, האולטימטיבית בעת הזו, היחידה, האולטימטיבית בעת הזו, בסוג מלחמה כזה - -
- - מול לוחמי גרילה בשטח אורבני עם תת-קרקע.
הכי אפקטיבית, הכי נכונה. לומר לחיילי צה"ל: לא. אתם תיכנסו לאזורים האלו של האויב, תמצאו אויב שבע ורענן, במקום אויב מותש ורעב. אנחנו נמנע מצור.
מצור הוא כלי מלחמה. הוא מופיע באמנות הבין-לאומיות בגלל שרואים בו כלי מלחמה. אומרים, תשתמשו בו ככלי מלחמה, ויש תנאים איך להשתמש בו. והתנאי הידוע באמנות הבין-לאומיות הוא שאם חס ושלום יש אפילו חשש שאוכל מגיע לאויב, אפשר להטיל מצור. ופה לא רק שהיא מנעה מצור - - -
גם כשהיה אוכל מבחוץ לאזורים מסוימים, ויכלו תושבי רפיח או ח'אן יונס או עזה לצאת ולאכול במקום אחר, היא אמרה לא. כלומר, שיישארו רק האויבים בתוכו – היא אמרה לא. זאת הייתה חוות דעת של שר בקבינט כאן. שר האוצר הזכיר חוות דעת של היועצת המשפטית. אנחנו לא נעשה מצור.
והדברים האלו, הכבלים המשפטיים הללו מול חיילי צה"ל בעת מלחמה, מזעזעים - -
- - כל אדם סביר. מזעזעים, בלתי מתקבלים על הדעת. הם כתב האישום העיקרי באירוע הזה במלחמה הזו של הפרקליטה הצבאית הראשית.
אני אומר גם לך, מירב, זה לא צריך להפריע לך.
יש עוד אזרחים במדינה הזאת. הדבר הזה ישתנה - - -
לא. את לא העלית אותי, ולא אני ארד מדיבור שלך.
אני חוזר לחוק שלפנינו. מבקש להסיר את ההסתייגויות, לאשר את הדבר הזה, ובעיקר לזכור ולהזכיר שהנורמות המשפטיות הפסולות והמופרעות האלו לא יחזרו על עצמן במדינת ישראל.
1,053 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.