אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אומר ברמה האישית שאני מעריכה מאוד את חבר הכנסת ביטון, ואני גם לא מתנגדת למהות ההצעה. אני חושבת שהדרך צריכה להיות אחרת. אני כן מאוד תומכת במה שאמרה חברתי חברת הכנסת שטרית. אם היה זמן להתעמק במה שהיא אמרה, הייתם מבינים שבאמת מי שמנהל פה את האירוע זה הפקידות. יש פה בעיה קשה מאוד וצריך לפתור אותה. זו בעיה של שנים. והיא צדקה מאוד במה שהיא אמרה.
אני מציגה את עמדת הממשלה ועונה בשם שר הבריאות להצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. הצעת החוק שלפנינו, ביוזמת חבר הכנסת מיכאל ביטון, מבקשת לקבוע כי תושבי מחוז הצפון ומחוז הדרום ישלמו דמי ביטוח בריאות בשיעור מופחת של 50% מהשיעור הקבוע כיום.
בפתח הדברים נדגיש כי הממשלה ומשרד הבריאות שותפים באופן מלא למטרה העומדת בבסיס ההצעה – צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה וחיזוק שירותי הבריאות לתושבי הצפון והדרום. מדובר ביעד לאומי חשוב, שאנו פועלים לקידומו באופן עקבי באמצעות השקעה בתשתיות, בכוח אדם ובשירותי בריאות ברחבי הארץ.
יחד עם זאת, ההצעה שלפנינו אינה מהווה את המענה הנכון לאתגר שהיא מבקשת לפתור. ראשית, דמי ביטוח הבריאות מהווים מקור מימון מרכזי למערכת הבריאות הציבורית. הפחתה של מחצית מדמי הביטוח לאוכלוסייה רחבה כל כך מחייבת מקור תקציבי משמעותי שאינו מוצע במסגרת החוק. משמעות הדבר היא פגיעה אפשרית במקורות המימון של מערכת הבריאות או הסטת משאבים משירותים ציבוריים אחרים, לרבות כאלה המיועדים לתושבי הפריפריה עצמם. שנית, הפערים הקיימים בין המרכז לפריפריה אינם אחידים בכל תחומי הבריאות. ישנם תחומים שבהם נדרשת השקעה נוספת, אך ישנם גם תחומים מסוימים שבהם זמינות השירותים בפריפריה אינה נופלת מזו שבמרכז. לפיכך, קיים קושי לקבוע כי הפחתה גורפת בדמי ביטוח הבריאות משקפת באופן נכון את מצב השירותים בפועל.
חשוב להדגיש כי משרד הבריאות פועל באופן מתמיד לצמצום הפערים. בין היתר, באמצעות חיזוק כוח האדם הרפואי, הרחבת פעילות רפואית בפריפריה באמצעות מבחני תמיכה ייעודיים וקידום פרויקטים לאומיים משמעותיים, ובהם הקמת בית חולים נוסף בנגב והרחבת המרכז הרפואי סורוקה, ועוד.
מעבר לכך, קיים בהצעה גם קושי עקרוני. הפחתת דמי ביטוח הבריאות אינה מצמצמת את הפערים בשירותי הבריאות עצמם, אלא מעניקה פיצוי כספי בגינם. בכך עלולים להיגרע משאבים שניתן היה להפנות לשיפור השירותים ולהרחבתם.
עוד יש לזכור כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מושתת על עקרונות של שוויון, סולידריות וערבות הדדית. ההבחנות הקיימות בדמי הביטוח מבוססות על שיקולים סוציאליים וכלכליים ולא על מקום מגורים. יצירת מנגנון הפחתה על בסיס גיאוגרפי תהווה תקדים שעשוי להוביל לדרישות דומות בעתיד. ככל שמבקשים להעניק הטבות כלכליות לתושבי הפריפריה, נכון לבחון זאת במסגרת כלי המדיניות הכלכליים הייעודיים לכך.
לאור כל האמור, ובהתאם להחלטת ועדת השרים לענייני חקיקה, מבקש שר הבריאות מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק.
אני רוצה להוסיף משהו שחרה לי מאוד השבוע, ואני מרגישה שאני חייבת להגיב אליו. כתבת אל-ג'זירה 12, מיכל פעילן, שלצערי אני מכנה אותה, "מיכל רעילן", אמרה את המילים הבאות השבוע, ואני מצטטת מילה במילה: ממשלה שמשתינה על הלוחמים שלה, על האזרחים שלה. היא אפילו לא מנסה לשכנע אותם שזה גשם. הממשלה אומרת אנחנו משתינים עליכם מהמקפצה. תבלעו את זה, ושיהיה לכולנו בהצלחה.
אני חייבת לומר בכמה דקות שיש לי. באמת, קודם כול, הגועל הנפש של השפה והמילים. אבל אני רוצה לשאול את גברת רעילן ואת חבריה לפאנל אל-ג'זירה 12, באמת כל חבר המרעים, מי שמכם קודם כול לדבר בשם לוחמי צה"ל? מי שמכם בכלל לדבר עליהם אחרי מה שעשיתם? הרי אתם אלו שמארחים אצלכם אנשים שלא יוצאים נגד טרור – תומכי טרור בפועל. אתם אלה שמארחים אצלכם, ממש כמו דובוני אכפת לי, אנשים שאומרים שצה"ל רוצח תינוקות כתחביב. אתם אלה שבזכותם משמיצים את מדינת ישראל ואת לוחמיה בכל רחבי העולם, ושכל לוחם היום של כוחות הביטחון הולך כמו מטרה, ממש כמו מטרה, לאלימות, לאנטישמיות, להסתה כנגדו, לרצח. יש לו מטרה על הגב שלו. אתם אלה שהפצתם עלילות דם שקריות כנגד לוחמי צה"ל. אתם דיברתם עליהם.
אני לא מתייחסת אלייך בכלל. את לא רלוונטית.
אתם אלה שהפצתם עלילות דם על כך שאנחנו הפצצנו איזה בית חולים מדומיין, שבסוף הסתבר שזה בכלל רקטה של החמאסניקים, של המחבלים. אתם אלה שיושבים ומדברים כל היום באולפנים על תבוסתנות, מורידים את המורל של הלוחמים שלנו, של העם שלנו, של אזרחי מדינת ישראל.
אתם מסיתים כל היום נגד אזרחי מדינת ישראל, נגד הביטחון. אתם שופרות של כל תומכי הטרור ושל האנטישמיות בעולם. ואני רוצה לומר באמת: אני לא יודעת אם גברת מיכל רעילן וחבר מרעיה ראו, אבל לוחמי מילואים מדהימים, גולנצ'יקים, העלו סרטון מצחיק, אבל כל כך עצוב. הם עושים כמו תחקיר, אתה יודע, מצחיק כזה, שהוא עובר, אותו גולנצ'יק חמוד – אני אגיד לך את השם שלו, ישי גבירצמן – שהוא עובר בין הלוחמים ושואל אותם: משתינים עליכם, יורקים עליכם? אתם שותים איזושהי צואה, איזשהו שתן? והם אומרים, באמת, בציניות, שהם לא יודעים על מה מדובר. הם יושבים שם ומדברים אומנם בהומור. אבל כמה זה כואב שהאויב שלנו, שאתם באופוזיציה המופקרת מגבים, יושב ורואה את החיילים שלנו נאלצים לענות לתרעלנים, התבהלנים, מהנדסי התודעה האלה, התבוסתנים, של ערוץ אל-ג'זירה.
ואני רק אסיים בזה שאני רוצה לקחת את ההזדמנות ולברך, קודם כול, את השרים שעומדים בפרץ ולא הולכים להתראיין באל-ג'זירה 12 ובאל-מנאר 13, ולא נותנים יד לדבר הזה. ובחייאת, אני אומרת לשרים ולח"כים, תפסיקו לחכות לאיזה התנצלות על עלילת דם נגד כוח מאה. א. ההתנצלות לא תגיע, ב. אם היא תגיע, היא צבועה מארץ הצבועים. לא צריכים את ההתנצלות שלהם.
ואני אנצל גם את ההזדמנות להגיד תודה לשר ניר ברקת שהרים את הכפפה ועושה, בעיניי, באמת מלחמת קודש אמיתית, קודם כול, עבור אנשים שידם אינם משגת כדי לעמוד מול הכת הזו, כת האופל, מפעל התרעלה הזה, שמנסה להשתיק אנשים ולפגוע בהם. תודה לך על מה שאתה עושה למענם. זה כל כך לא מובן מאליו. ותודה, ניר, על הדגל הזה שאתה מניף כדי שבאמת תהיה פה דמוקרטיה אמיתית. תודה על המאבק הזה. אני אומרת לך שלא רק חברי הליכוד וחברי הקואליציה – עם ישראל כולו מודה לך. תודה.
928 מילים של מאי גולן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.